מאמר ד - היצמדות להלכה על פי דרך ברסלב
נתחיל בענין של היצמדות להלכה כפשוטה.
אפשר לקבוע שבנושא הזה התפיסה של ברסלב זהה לגמרי לתפיסה הליטאית, שלפיה אין שום מקום לזוז מההלכה הפשוטה מחמת שום חשבון של תוספת כוונה, או השגה פנימית, או כל סיבה אחרת שאינה הלכתית מובהקת, והענין הזה מופיע בהרבה מקומות בספרי ברסלב וגם הונהג כך בפועל אצל חסידי ברסלב, ונזכיר כמה אמרות בנוגע לכך.
ידועה אמרתו של מוהר"ן זצ"ל שאמר לאחד התלמידים: 'יכול הנך לקמט את ספרי כפי רצונך [כלומר, לומר בו פרושים כלבבך], אולם אל תפגע בסעיף קטן שבשולחן ערוך'. והנה רביה"ק מוהר"ן לא המעיט בערכו של ספרו כלל וכלל, ואמר עליו שבחים מופלגים כידוע, ואף על פי כן, ראה להדגיש שדבר ראשון צריך לשמור על כל סעיף קטן בשו"ע בלי לזוז ממנו מאומה, וחשש על ענין זה יותר ממה שחשש על הבנת ספרו כראוי, משום שראה בשמירת שו"ע בסיס הכרחי לכל היהדות.
ואכן, כידוע אחת מההנהגות שציווה מוהר"ן על תלמידיו חוק ולא יעבור היא ללמוד בכל יום שו"ע, כאשר המטרה בזה היא בראש ובראשונה להיות בקי בהלכה היטב ולא לעבור חלילה על שום הלכה.
ובנוגע לנידון של איחור זמן תפילה בשביל תוספת כוונה בתפילה או מחמת סיבות אחרות, שהיו כמה מצדיקי החסידות שנהגו בהנהגה זו, התבטא מוהר"ן באופן נחרץ ואמר (חיי מוהר"ן אות תפז): 'הצדיקים שוגים בזה במה שמאחרים זמן תפילה'. כלומר, שמוהר"ן אף שידע את הסיבות שהיו לאותם צדיקים בכך, לא הסכים אתם בזה, וסבר שקיום ההלכה כפשוטה עומד מעל כל השיקולים הללו.
וכאשר שהה מוהרנ"ת בגליציה נזדמן לו לראות רב חשוב המתפלל בהתעוררות עצומה, והדבר היה לאחר זמן תפילה, ואמר על כך מוהרנ"ת: 'הרי זה אתרוג קורפיני [מין אתרוג משובח שמוצאו מקורפו], אבל הוא בחנוכה'... ודברים אלו דומים ממש בסגנונם למה שכתב בנפש החיים (בפרקים שלפני שער ד, פרק ד) על כגון זה: 'וכי מאי נפקותא בין זה למי שהיה תוקע שופר בכוונה עצומה בליל ראשון של פסח במקום מצות אכילת כזית מצה, ואוכל הכזית מצה בראש השנה, ומתענה בערב יום הכפורים, וביום הכפורים נוטל לולב במקום מצות עינוי, ואיה מקום לתורה'.
ובאופן כללי, מוהרנ"ת כתב בכמה מקומות מה ששמע מרביז"ל שהזהיר לא לפסוק הלכה על פי השגות בקבלה, אפילו אם הם השגות אמיתיות, אלא הלכה יש לפסוק רק לפי דרכי הפוסקים.
וכאשר הרה"ח רבי הירש לייב ליפל זצ"ל שהיה מקורב לחפץ חיים שאל אותו אודות התקרבות לחסידות, השיב לו הח"ח: אם חפץ הנך להתקרב לחסידות, תתקרב לחסידי ברסלב היות והם שומרים את השולחן ערוך ומקיימים את הכתוב בו (ספר שבחו של צדיק עמוד שיד מפי בעל השמועה).
וענין זה משתלב היטב עם גישתו הכללית של מוהר"ן לעבודת ה', שלפיה האמונה הפשוטה ועשיית מעשים בפשטות עומדת בבסיס הכל, ו'היהדות הפשוטה', דהיינו קיום המצוות ומנהגי היהדות בפשטות הינה הבסיס הרחב שרק עליו אפשר לבנות עבודת ה' פנימית, כמבואר היטב בדבריו במקומות רבים.
ולכן לא מצאנו בברסלב [כמעט] ששמו דגש על כל מיני 'הנהגות' מעבר להלכה הפסוקה כמצוי בקהילות רבות, אלא ההנהגה למעשה היא מה שכתוב בשו"ע ובפוסקים, ומה שיש לנו בספרי ובמסורת ברסלב הם רק רעיונות ועצות נפלאות הנוגעות לפנימיות עבודת ה'.
ובודאי לא באנו לומר שכל ה'בשורה' של ברסלב היא שצריך וחשוב לשמור שו"ע, שכן את זה אמנם ידענו גם לפני ברסלב, ועיקרה של תורת ברסלב באה ללמד דרכים ועצות נפלאות כיצד להחיות את השו"ע ולקיים את הכתוב בו ביתר שמחה, התלהבות, אמונה, דבקות, וגם כיצד להתחזק בשמירה בפועל של השו"ע, ומה שבאנו לברר בנוגע לענינינו הוא שיש חפיפה מוחלטת בין התפיסה הליטאית לתפיסה הברסלבאית ביחס לתוקף המוחלט שיש לפסקי הלכה, ושאין מקום להגמיש אותם מחמת שיקולים שאינם הלכתיים, אפילו אם הם מגיעים מרצון טוב וקדוש. וכבר אמר רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל שחסיד ברסלב עובד ה' באמת יכול להיראות בסדר יומו כמו יהודי עובד ה' רגיל, שיש לו סדרי תורה ותפילה וכו' כרגיל, ואין ניכר עליו דבר שונה מצד הנהגתו החיצונית, אלא שהכל נעשה בחיות ובעירה פנימית, שזהו עיקר המכוון של דרך ברסלב.
