סדרת מאמרים בענין: דרך ברסלב ודרך ליטא, הילכו שניהם יחדיו? מאמר א

בדורנו אנו עדים ב"ה לתופעה ההולכת ומתרחבת של בני ישיבות אשר התחנכו בישיבות ליטאיות, המתקרבים בשלב מסויים של חייהם לדרך ברסלב, ומוצאים בה טעם נפלא. והנה לאנשים שאינם מכירים מבפנים את שני הדרכים ומסתכלים על הדברים מבחוץ, שני הדרכים עלולים להיראות כביכול כסותרות זו את זו באופן שכמעט אי אפשר להפגיש ביניהם. אולם לאמיתו של דבר, מי שמכיר ומתבונן יותר לעומק, יודע שיש בין שני הדרכים הרבה נקודות מקבילות ומשלימות, והחיבור ביניהם מהווה קרקע פורייה שמאפשר צמיחה מיוחדת.

ברצוננו להתבונן במאמרים הבאים בכמה נקודות השייכות לענין זה.

מאמר א

הזיקה בין עולם המוסר הליטאי לדרך החסידות

הגוונים בעולם הליטאי

א. ראשית, העולם הנקרא 'ליטאי' אינו אחיד כידוע, ואפשר אולי לחלק את עולם התורה הליטאי כיום לשלושה גוונים: למדני, הלכתי, מוסרי.

יש את החלק של ה'למדנים' שעיקר עניינם הוא לימוד התורה בעיון או בבקיאות, לאו דווקא כדי להוציא מהלימוד הלכה למעשה, וגם אינם משקיעים הרבה בענייני הנפש כמו תיקון המידות או חיפוש קירבת ה' מעבר להנאה שמרגישים בעצם הלימוד, אלא עיקר העיסוק והענין הוא סביב הלימוד בעצמו. ויש את החלק של בעלי הלכה, שמרגישים נטייה יותר להלכה למעשה, או שהגיעו למסקנא שתכלית הלימוד הוא להוציא ממנו הלכה למעשה, ועיקר עיסוקם ועניינם הוא בלימוד הנוגע להלכה למעשה, ובפתרון שאלות הלכתיות וכיוצא בזה. ויש את הגוון המוסרי מיסודם של בעלי המוסר, שמשקיעים הרבה זמן וכחות נפש בעיסוק המוסרי ובתיקון הנפש, וגם בזה יש הרבה גוונים כידוע.

הגוון המוסרי בצביונו המקורי היה מצוי יותר בדורות קודמים, אולם בדורנו ניתן לומר שאם כי כמה מהיסודות של בעלי המוסר השתרשו בציבור הרחב, כגון המנהג לקבוע סדר מוסר, ולשמוע שיחות מוסר, מכל מקום הרוב המוחלט של עולם התורה הליטאי אינו נמצא בקו הזה, והעיסוק בתחום המוסרי בצורה רצינית הוא יותר נחלתם של יחידים, בעלי נפש רגישה או נטייה מוסרית או מבקשי ה' מיוחדים, ואילו הרוב אינו עוסק בזה כל כך. אולם בדרך כלל אין זה מחמת קביעת השקפה ברורה שכך צריך להיות, אדרבה, יש בציבור הערכה גדולי לגדולי המוסר שהנחילו את יסודות דרך המוסר, אלא זה נובע כנראה מירידת הדורות, שכיון שהעסק המוסרי הוא ענין פנימי יותר, באופן טבעי הוא נחלתם של יחידים ולא של כלל הציבור.

המכנה המשותף ל'דרך ליטא'

ב. והנה כאשר אנו רוצים להגדיר את 'דרך ליטא', צריך למצוא צד השווה המשותף לכולם, והצד השווה הוא בשתי נקודות: א. הכרה במעלה המיוחדת של לימוד התורה כערך עליון שבכחו להביא את האדם לתכלית שלימותו [אמנם, דווקא בצירוף כמה תנאים, שבעלי המוסר הרבו יותר להדגיש אותם]. ב. היצמדות מוחלטת להלכה בלי לזוז ממנה.

כמובן שלא כל מי שנקרא 'ליטאי' לומד בכל הזמן שהוא יכול, ואינו עובר אף פעם על הלכה, אולם אנו מדברים על עקרונות, ובתור עקרון, כל מי שהתחנך בדרך הזו ורוצה לשמר אותה, יודע והיה רוצה לחיות כך ולראות כך את ילדיו, גם אם בפועל הוא לא אוחז בזה.

הקשר המיוחד בין תנועת המוסר לתנועת החסידות

ג. מעתה, כאשר אנו מחפשים השקה בין דרך ליטא לדרך תנועת החסידות בכללות, נוכל למצוא את הקווים המשותפים ביתר קלות וטבעיות אצל אותם מהעולם הליטאי שעסקו גם במוסר בצורה רצינית, ולא משום שדרך המוסר ודרך החסידות הם תאומים זהים, ובודאי יש ביניהם הרבה חילוקים, אולם בראש ובראשונה יש ביניהם הסכמה עקרונית שחשוב לעסוק בתחום של עבודת הנפש, ואין להסתפק רק בלימוד הש"ס ובקיום הלכה, וזו נקודה חשובה ויסודית מאוד שבין גדולי המוסר ובין גדולי החסידות הדגישו אותה, שלפי המצב כיום, אין יהודי יכול להגיע לתכליתו אם לא יעסוק באופן מודגש גם בעניינים הקשורים לתיקון המידות, אמונה, אהבה ויראה. ולכן אנו מוצאים הרבה מגדולי המוסר בדורות האחרונים שמחמת שהיו מבקשי ה' באמת, נחשפו גם לעולם החסידות ולמדו משם מושגים ורעיונות וחיברו אותם עם עבודתם המוסרית, כמו למשל, הגרא"א דסלר זצ"ל שעסק רבות בכתבי חב"ד ור' צדוק ושאר ספרי חסידות, או הג"ר יצחק הוטנר זצ"ל שהיה לו קשר עמוק לספרי חב"ד, ועוד רבים וטובים ששאבו מעט או הרבה מעולם החסידות.

ובפרט הדברים נכונים בדורות האחרונים, שחלה התרחבות גדולה בעולם ה'מוסר', ואם בתחילתו עסק המוסר בכמה רעיונות ועקרונות בלבד, ובעיקר סביב התבוננות ביראת העונש ותיקון המידות, בהמשך התרחב עולם המוסר יותר בכמה וכמה בתי מדרשות, ונוצרו בו גוונים שונים של בעלי עבודה ובעלי מחשבה, ומהם אף שעסקו בקבלה ופנימיות התורה על דרך המוסר, וככל שהעולם המוסרי התרחב והעמיק יותר, כך הוא נעשה כלי קיבול מוכשר יותר לקבל גם את האור של תורת החסידות, שאף היא ביסודה עוסקת במוסר ותיקון הנפש, אלא שהיא נעוצה יותר בפנימיות התורה, ולכן בדורנו אנו רואים יותר ויותר אנשים שמתוך עיסוקם במוסר ומחשבה, הגיעו מכך לעסוק גם בקבלה וחסידות ברמות ורבדים שונים, והדברים מתחברים אצלם, דבר שלא היה מצוי כל כך בעבר, וזה מתוך התרחבות דרכי המחשבה והלימוד שזכינו לה בדורות האחרונים, דבר שנותן מקום לכלול יותר ויותר גוונים ולראות אותם כמשלימים ולא כמתנגדים, וכמו שרואים למשל היום שספרי חסידות מובהקים כמו שפת אמת או ספרי רבי צדוק מלובלין, נעשו נכסי צאן ברזל גם בבתי מדרש שאינם חסידיים, והרבה יסודות חזקים משם ומספרים נוספים נכנסו לכל בתי המדרשות.

ולכן, בודאי אם היינו באים לקחת 'למדן ליטאי' רגיל, או 'איש הלכה' ליטאי רגיל, ומנסים להכניס אותו לעולם החסידות, הוא היה מרגיש מן הסתם זרות גדולה, ולא רואה בה דבר שמתחבר אליו, [אלא אם כן הוא מרגיש בתוכו חסרון גדול שלא מצא לו מילוי בספרים שבהם הוא רגיל ללמוד], אבל אם ניקח ליטאי שעוסק גם במוסר, ובפרט אם הגישה שלו רחבה יותר, ולמד גם רבי ירוחם ומכתב מאליהו ועלי שור, ושמע שיעורים מרבי משה שפירא ומהרב פינקוס וכדו', וננסה לתוון לו רעיונות מספר חסידי כמו תניא וליקוטי מוהר"ן ורבי צדוק וכו', ברור שנקודת המוצא שלו הרבה יותר מאפשרת חיבור והבנה לרעיונות המוצעים שם, ויכולה להיות לו בהם הבנה ותפיסה לאור הרקע הקודם שלו. כך שאנו חוזרים למה שכתבנו בתחילת דברינו, שהחיבור בין העולם הליטאי לעולם החסידי כיום עובר דרך עולם המוסר, שהוא בבחינת ה'ממוצע' המחבר בין ליטא לחסידות.