האם יש על רבנו גם סיפורי 'מופתים' כמו על אדמורי"ם אחרים?
מוהרנ"ת כותב בהקדמת ספרו שבחי הר"ן: 'גם אין רצוננו לבאר קצת מופתים נוראים שראינו ממנו, כי אין אנו עוסקים לספר בשבחיו הקדושים כי אם מה שנוגע ליראת השם'. ועוד הוא כותב[1] כי אין זה שבחו האמיתי לספר עליו מופתים, אלא עיקר המטרה של מה שמספר עליו הוא כדי שיתעוררו ללכת בדרכו.
יחד עם זה במקום אחר מספר מוהרנ"ת כמה ענינים היוצאים מגדר הטבע שנראו אצלו[2], כגון ידיעת עתידות, וידיעת מחשבות של העומדים לפניו, הן בהווה והן בעבר, ורפואת חולים, ועוד[3].
מוהרנ"ת מספר גם על נס שאירע בפני קהל גדול[4]: 'פעם אחת בא לפניו איש אחד מאנשיו שהיה לו חולי וכאב גדול בידו, עד שלא היה יכול להזיז בידו כלל. והיתה ידו תלויה בצוארו כדרך החולים בידיהם, ולא היה יכול בשום אופן להורידה, כי היה חוליו וכאבו גדול מאד. והיו מדברים לפני רבינו זכרונו לברכה שהוא צריך לשתות סאלץ (מי מלח) ולקבל רפואות. והאיש ההוא היה עני גדול ולא היה לו דבר על הוצאות ורפואות.
ביום השבת בשעה שהיה יושב על השולחן בסעודת שחרית, ענה רבינו זכרונו לברכה ואמר לאותן היושבין סביבו שזה האיש בודאי יש לו אמונה, והשיבו: הן. וכפל הדברים ודיבר מזה קצת אם יש לו אמונה, והשיבו: הן. אחר כך ציוה רבנו זכרונו לברכה פתאם להאיש הנ"ל שיוריד ידו. ונבהל מאד, וכל העם נבהלו ונשתוממו, כי היה דבר תמוה מאד מאד, כי זה האיש היה חולה בידו זמן רב שאינו יכול להוריד ידו, ועכשיו יורידנה פתאם? אבל תכף שציוה רבנו זכרונו לברכה גזר אמר ויקם, ותכף לקחו ממנו המטפחת שהיתה ידו תלויה עליה בצוארו והוריד ידו תכף, והיה נס מפורסם לעין כל שנתרפא ידו תיכף באותה השעה, ותיכף חזרה ידו לבריאותה ואיתנה כשאר כל אדם עד היום הזה. כאלה וכאלה נראו ממנו כמה מופתים נוראים לפרקים'.
אולם מסיים על כך מוהרנ"ת: 'אך בעת שהיה ענין הנ"ל של האיש הנ"ל, אחר כך באתי אליו וסיפר עמי קצת מזה, והיה לרבנו זכרונו לברכה אז איזה מיחוש וחולאת. ואמר אז שבכל עת שהוא עושה איזה דבר מופת יש לו יסורים אחר כך תמיד. ואמר שבכל פעם שהוא עושה איזה דבר, הוא מבקש אחר כך מהשם יתברך שישתכח הדבר'.
ובמקום אחר כותב מוהרנ"ת[5]: 'אך כבר אמרנו שאין זה רצוננו לספר מופתים מרבינו זכרונו לברכה, כי לא באלה תהילתו, גם כי היה אסור במופתים כאשר היה מובן מדבריו, שלא הותר לו לגלות מופתים. ועל כן לא נראו ממנו כי אם קצת מופתים ועתידות, אף על פי שבאמת היה יודע בבירור כל העתידות אפילו מה שיהיה לזמן רחוק וכו' כאשר היה נראה לעין כל מי שהסתכל היטב על דבריו. אף על פי כן הכל היה בהצנע ובהעלם גדול ואין אנו עוסקין לספר מזה כנזכר לעיל'[6].
רבי אברהם ברבי נחמן בספרו כוכבי אור חלק אנשי מוהר"ן, כתב גם הוא כדברים האלו, וכתב שאף על פי כן חס על מעט הסיפורים שכן נשארו בידינו, ולכן רשם בראשי פרקים ארבעים ושבעה סיפורים מהמופתים שנראו אצל רבנו, ששמע אותם מאנשים מהימנים ובירר אותם היטב[7]. המתבונן בסיפורים הללו (שביניהם ישנם כמה סיפורים נוראים ממש) יראה מיד שמדובר באיש אלוקים קדוש ומופלא שאין לנו כלל השגה בו.
אולם ישנו מופת אחד שראו אצל רבנו בקביעות שעליו מרבה מוהרנ"ת לדבר, והוא הכח שיש לו לסייע לכל מי שרוצה להתקרב לה' יתברך ולשוב אליו באמת, שעל כן 'עיקר החידושים והמופתים הנוראים שראינו ממנו זכרונו לברכה, הוא רק בענין התקרבות ישראל לאביהם שבשמים. שתיכף כשנכנס אחד אצלו ורצה להתקרב להשם יתברך, תיכף נהפך מיד לאיש אחר ממש. ועוצם היראה וההתעוררות וההתלהבות וההרהורי תשובה באמת לאמתו שהכניס בכל אחד ואחד שזכה לעמוד לפניו, אי אפשר לבאר ולספר אילו כל הימים דיו וכו'. כי לא נראה כזאת ולא נשמע בעולם משום צדיק וגדול הדור שיעורר להשם יתברך כל כך בהתעוררות כזה לכל אדם שבעולם מגדול ועד קטן אפילו הפחות שבפחותים'[8].
ישנה אמירה ידועה אצל חסידי ברסלב, שכאשר הם מתבקשים לספר 'מופת' מרבם, הם משיבים ועונים: 'אני עצמי המופת של רבינו' (אמירה זו מיוחסת לראשונה לרבי נחמן מטולטשין ז"ל, תלמידו של מוהרנ"ת וממשיך דרכו). ואכן רבים הם היכולים להעיד על כך גם בימינו אנו, שההתקרבות לדרכו של רבנו שינתה את חייהם מן הקצה אל הקצה, ולבבם התהפך לטובה בהרבה ענינים, וכמדומה שזהו המופת הגדול ביותר שניתן לספר על רבנו ז"ל, ומופת זה היה בחייו אצל המקורבים אליו וממשיך גם לאחר פטירתו אצל כל הזוכים להתקרב אליו באמת, כמאמר חז"ל[9] גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם.
[3] ראה חיי מוהר"ן נה, קסט, שיחות הר"ן קפד, רמג, רמט, רנב, רנז, ועוד.
[6] בענין זה כתב רבי אברהם ברבי נחמן בכוכבי אור (אנשי מוהר"ן לב): 'והנה אדמו"ר ז"ל בגודל ועוצם מתיקות דבריו הנעימים לחזק ולעורר ולהחיות ולהשיב כל הנפשות הנפולות, אם היה גם מותר במופתים היתה מתבטלת הבחירה לגמרי, ובאמת מחמת זה היה אסור במופתים, וגם כשעשה איזה דבר מופת ביקש אחר כך מהשם יתברך שישתכח הדבר (כמובא בשיחות הר"ן אות קפ"ו)'.
[7] לדבריו הוא מקדים הקדמה בזה הלשון (כוכבי אור אנשי מוהר"ן לב): 'כי כפי אשר תהילה לא-ל, כל ימי גדלתי בין החכמים בחכמת התמימות והפשיטות, והן המה אנשי מוהרנ"ת ז"ל אשר הפקירו את כבודם בכל מיני הפקרות בעבור האמת, מצוה וחובה עלי להודיע לדורות הבאים את דבריהם אשר שמעתי מפיהם, כי לא נעלם ממני עוצם אמתת דבריהם, וברור כיום וכשמש ויודע אנוכי כי בצדק וביושר כל אמרי פיהם, וכאור מן החשך ממש נבדלים המה מן המעשיות הכתובות בהספרים שיצאו בסמוך, עדת צדיקים, קהל חסידים, פאר מקדושים, שבחי הצדיקים, ומשאר המעשיות אשר הלכו מפה לפה ומאוזן לאוזן אצל הבעלי כדים שנתרבו בעתים הללו. ואחר כל אלה, גם את הדברים אשר שמעתי מהם בדרך השתלשלות מפה לפה שלא נודע לי היטב מי ומי האנשים שהגיע אלי הסיפור על ידם, לא רציתי לכתוב אותם מפחד הטעותים השכיחים בסיפורים כאלו, ולכן ציינתי אצל כל סיפור וסיפור שמות האנשים אשר שמעתי מפיהם'.
