שיחת חברים // ארבעה יהודים שהתקרבו לברסלב בשנים האחרונות ברב-שיח מרגש
זה כבר הפך לתופעה של ממש, מאות אברכים ובחורים ליטאים, שגילו את אורו של רבינו הקדוש, שמגיעים לאומן בגלוי ובסתר בראש השנה, המניעות אצל רובם היא לחם חוקם ויש מהם שמשלמים על כך מחיר חברתי כבד • לרגל ראש השנה כינס 'ניצוצות' לפאנל מיוחד את הרב ישראל מאיר גלינסקי, הרב יצחק גבאי והרב יצחק אורנשטיין, ועוד אברך החפץ בעילום שמו, המשמש כר"מ ומרביץ תורה באחת הישיבות הקדושות. ארבעה שהיו שם, גילו את האור ומתעקשים להנחילו הלאה לבני הישיבות והאברכים השקדניים • הלב והמעיין
מאת: אהרן קליגר, שלמה רוזנברג
צילום: יואב דודקביץ, שוקי לרר, ארכיון ברסלב – 'הר המור'
בלב עיר התורה 'מודיעין עילית' שוכן מניין של אברכים חניכי ובוגרי הישיבות הליטאיות. אך המניין הזה אינו כשאר עשרות מנייני 'חניכי הישיבות' הזרועים לאורכה ולרחבה של העיר, אלא מניין שנוסף לו מקף: 'חניכי הישיבות – ברסלב'. המניין הזה מסמל תופעה, שכבר מזמן הפכה לנרחבת: בני ישיבות ליטאיות, השקועים בעומקה של תורה ובדלי"ת אמות של הלכה אבל מוצאים את שאיוותה נפשם בתורת רבינו נחמן מברסלב.
אחד מהמובילים המרכזיים של התופעה הזו, שתרם לה רבות במאמריו וספריו הוא הרב ישראל מאיר גלינסקי, שכבר נודע בחוגי ברסלב כמי שפעל רבות בהפצת תורת רבינו בקרב בני הישיבות, הרב גלינסקי הינו נכדו של המגיד מישרים וגדול המוסר הידוע הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל.
לצידו נאספו לדון על התופעה ופישרה גם הרב יצחק אורנשטיין, שעשה גם הוא עצמו מסלול מעולם הישיבות הליטאיות לברסלב ופועל רבות בקרב הבחורים, והרב יצחק גבאי, שהחל את דרכו גם הוא בעולם הליטאי, טיפס לתפקידים חשובים של מרצה בהידברות, יועץ ומדריך, מחבר ספרים ועוד, עד שגילה את תורת רבינו, וכיום עומד בראש ישיבה מיוחדת בדרכו של רביה"ק יחד עם הרב שי פנגר. לצידם הצטרף אברך חשוב החפץ בעילום שמו, המשמש כר"מ ומרביץ תורה באחת הישיבות הליטאיות הקדושות, שיד ההשגחה הביאה אותו לפני כמה שנים לפגוש במירון חבורה מאנ"ש. הוא נשבה בקסמם לאחר שבת שלימה. שם במירון נדלק הניצוץ, הוא החל ללמוד בספרים והפך לחסיד ברסלב.
איך התקרבתם?
הרב גלינסקי: "למדתי בישיבת 'אורחות תורה' בבני ברק, פגשתי קרובי משפחה חסידי ברסלב, שגם הביאו אותי לבקר בישיבת ברסלב בני ברק, שם התחלתי לטעום את הספרים, ואת הטעם של התבודדות. אחרי שהתחתנתי התחלתי יותר להתעניין בתורת רבינו אבל בצורה די שטחית, בעיקר נסעתי לאומן ולמדתי מעט מתורת רבינו.
"בשלב מסוים הכרתי חבר, שהיה משוחח אתי על החיים כשהוא משתמש תמיד עם תורות בליקוטי מוהר"ן. הבנתי שמה שיש לרבינו לתת זו תורת חיים מעשית, לא משהו ערטילאי, ואז התחלתי להתעניין באמת, עד שהגעתי לשיעוריו של רבי ניסן דוד קיוואק שליט"א, שם קיבלתי את הדרך איך ללמוד ליקוטי מוהר"ן ובעיקר איך לחיות עם זה".
הרב יצחק אורנשטיין: "גם אני התחלתי את דרכי בישיבה ליטאית, בישיבת 'חברון־גאולה'. כבר כבחור התחלתי להתקרב לתורת רבינו. שמעתי שיעורים מרבי צבי חשין שליט"א, ולאט לאט התקרבתי, עד שהתחלתי לנסוע לראש השנה לאומן. "אני נזכר בראש השנה אחד שלא יכולתי לנסוע – היו לי קשיים אישיים וגם לא היה לי כסף לכך. פתאום ניגש אחד מראשי הישיבה ואמר לי: 'אתה הרי חסיד ברסלב, אתה הלא צריך לנסוע לאומן. למה אינך נוסע? ומיד הוסיף: יש לי 500 דולר בשבילך...
"כשהגעתי לשידוכים, היו לי הרבה קשיים, המשפחות הליטאיות לא רצו אותי כי שמעו שאני חסיד ברסלב, והמשפחות של ברסלב גם לא רצו כי הייתי לבוש כליטאי, עד שבסופו של דבר נאלצתי לשנות את הלבוש, ואכן השתדכתי עם משפחה ברסלבאית".
הרב גבאי: "אני דור שני לבעלי תשובה, ובוגר ישיבת 'חדרה־קרית ספר'. גדלתי בקרית ספר במשפחה ליטאית ספרדית בסגנון מחמיר מאוד, רחוק מאוד מברסלב. ההתקרבות שלי הייתה ממקום ליברלי. אני מרצה בהידברות ומרכזים אחרים לבעלי תשובה ונחשף להרבה מאד סוגי אוכלוסיות, ודעות שונות, לצורך כך נאלצתי להרחיב את הידיעות, והתחלתי לפתוח ספרים שבישיבות הם 'אסורים', כמו חב"ד וברסלב ועוד.
"בשלב זה לא התחברתי לברסלב כדרך, אלא אהבתי ללמוד את הכל, מתוך מבט, שלכל שיטה יש משהו חיובי לתרום. כמו 'כלבויניק'. הייתי אמנם 'מחפש' אבל לא במובן של החיפוש, של מי שטעם את 'היין ההונגרי'. אלא חיפוש בלי לדעת מה. חיפשתי חוכמות, לכתוב ספרים וכו'.
"לפני שלש שנים הכרתי את הרב שי פנגר (בעל תשובה ליטאי, שהתקרב אף הוא לברסלב – אחיו של הרב יצחק פנגר מ'הידברות'), ופתחנו יחד ישיבה בהרצליה לבחורים שנמצאים במצב קשה ממש, במטרה להעלות אותם על דרך המלך ולקרב אותם ליהדות. ואכן, חלקם הגדול לומדים היום בישיבות רגילות. תוך כדי התחלתי ללמוד חברותא עם הרב שי, למדנו ליקוטי מוהר"ן ושיחות הר"ן ועוד, ואז האיר לי האור... הבנתי שזו תורה ורבי נצחי".
מגיד שיעור: "גם אני גדלתי בסביבה ליטאית, וכשאני אומר ליטאי זה לא כינוי בעלמא, כי אכן מוצאה של משפחת אבי היא מ'ליטא' כפשוטו. אכן, הגם שזכיתי ב"ה ללמוד ולרכוש דעת ואף ללמד בעולם הליטאי, עדיין הרגשתי תמיד שמשהו חסר לי, וכלשון רבינו בסיפורי מעשיות (במעשה מרב ובן יחיד): "והיה לומד ומתפלל תמיד, רק שהיה מרגיש בעצמו שחסר לו איזה חסרון ואינו יודע מהו". במשך השנים התחלתי ללמוד מעט בספרי חסידות, כפי המזדמן, וזה מאד משך אותי, אבל זה לא קיבל צורה עקבית וברורה. לפני מספר שנים, עברתי תקופה של קושי ובלבול בכמה תחומים, ואז הרגשתי צורך בשינוי דחוף. יד ההשגחה סובבה, שביליתי שבת שלמה בחברתם של חסידי ברסלב מחבורת 'מורשת הנחל' במירון, ומאז החלטתי, שלצד זהותי העיקרית כליטאי, אני חייב ללמוד את תורותיו ולחיות לפי עצותיו של מוהר"ן, ומאז "ויהי אור"!
הרב גלינסקי, סיפרת על ההתקרבות שלך. איך התקדמת לשלב הבא שבו החלטת לקרב אחרים?
"האמת, שעד לא מזמן – לא הייתה תופעה כזאת. זו הייתה תנועה של יחידים, אחד פה אחד שם ולא יותר. לפני כחמישים שנה הייתה קבוצה ידועה שהתקרבה בפוניבז', ביניהם רבי משה ביננשטוק, דודי הרה"ח רבי נחמן גלינסקי זצ"ל, ויבדלחט"א רבי ישראל מאיר ברנר ועוד (רובם אגב משמשים היום כמשפיעים בברסלב), אבל זה לא קרה הרבה.
"גם ההתקרבות שלי בתחילה הייתה 'פרווה' כזה. נהניתי להוסיף לחיים שלי 'גם' את ברסלב. נסעתי לראש השנה, התפללתי בברסלב, התבודדתי, ותו לא. רק בשלב מאוחר יותר נכנסתי לזה חזק. כך שבאמת לא חשבתי לרגע לנסות להשפיע על עוד מישהו לעשות את הצעד הזה.
"אני זוכר איך תמיד כששמעתי על עוד ליטאי שהתקרב לברסלב, בפרט כשבאתי לאומן וראיתי עוד פרצוף ליטאי ועוד אחד – כשעדיין היה ניתן לספור אותם על האצבעות – התרגשתי מאד. סוג של משהו נדיר.
"מה שקרה הוא, שמבלי משים, כשהתחלתי לראות איך תורתו של רביה"ק מאירה את החיים, הייתי מגיע לכולל, שהיה ליטאי כמובן, וזורק משפטים לאברכים, משהו כמו: 'שכחת שהנחת תפילין היום?' או 'אין לך שום סיבה להודות להשם?'. הדברים שיצאו מהלב נכנסו ללב, והם השפיעו לטובה. לא דיברתי הרבה, וגם לא התכוונתי למשהו מיוחד, אבל המשפטים הללו שינו את האווירה, והגענו למצב, שבכל יום בסיום הכולל, עשינו יחד ריקוד כל האברכים... לא לפני שראש הכולל יצא מהמקום...
"בהמשך התחילו לגשת אברכים שהתעניינו, ואני סיפרתי להם את המעט שידעתי, ומפעם לפעם גם טפטפתי מעט דיבורים מרבינו, עד שהדבר הגיע לידיעתו של ראש הכולל, והוא קרא לי לשיחת אזהרה, שאינה משתמעת לשתי פנים, שאסור לי בשום אופן לשוחח עם אברכים על ברסלב.
"כשהגיעו ימי ראש השנה, ושני אברכים החליטו שהם נוסעים לאומן, 'באשמתי' כמובן – קיבלתי הודעה שעלי לעזוב את הכולל. משם עברתי לכולל נוסף, שם הזהירו אותי מראש שלא לדבר עם אף אחד על הנושא מטוב ועד רע. ולאחר תקופה כשתפסו בארון שלי ערימה של ספרי רבינו – הראו לי את הדרך החוצה.
"שאלתי אז את ראש הכולל: ממה אתה חושש? נניח שאני לומד עם אברכים ליקוטי מוהר"ן, וכי משום כך יקרה להם משהו?! הבאתי לו לדוגמא ספרים אחרים, ושאלתי אותו: אם אני לומד עם אברך 'שפת אמת' הוא יהיה חסיד גור? או ספרי רבי צדוק, האם הוא ייהפך לחסיד איז'ביצא?! הוא הרהר ואמר לי מיד: אינו דומה כלל וכלל – הספרים הללו הם מאד יפים, אבל ליקוטי מוהר"ן זה דרך חיים, מי שנכנס לזה – לא יוצא...
"זה היה בעצם השלב שהתחלתי לקלוט ש'יש עם מי לדבר', ואפשר לפעול בעניין. אבל לא ידעתי איך. "יום אחד פנה אלי אחד האברכים ואמר לי: 'אני רוצה להתקרב לברסלב, אבל בבית יש הרבה קושיות ולבטים בנוגע לברסלב, מה עושים?' הצעתי לו שיכתבו את כל השאלות, ואתייחס לזה בכתב.
"כשראיתי את השאלות, הבנתי מיד שאין כאן 'שאלות', שדורשות 'תשובות', אלא יש כאן חוסר ידיעה והכירות. משכך, התיישבתי לכתוב רקע – מה זו ברסלב, וכיצד זהו הפתרון לניסיונות הקשים של דורנו. לאחר מכן התייחסתי למחלוקת שהייתה או ישנה על ברסלב, והבאתי ציטוטים מגדולי ישראל הליטאים אודות ספרי רבינו. ולאחר כל זה, פניתי לענות על השאלות, כשרובן כבר מתורצות מעצמן.
"בהקשר לזה אציין אפיזודה מעניינת. חיפשתי מישהו, שיקליד את הדברים, כדי להקל על הקריאה, אך לא מצאתי. אף אחד לא היה מעוניין להקליד את זה. לבסוף מצאתי קלדן, שהסכים כשהוא מתנה בפירוש שהוא לא 'קורא' את הדברים, אלא מעתיק אות אחר אות... לאחר יומיים היא סיים את ההקלדה ואמר 'השתכנעתי'...
"לאחר שכתבתי את הדברים, הראיתי אותם לכמה אברכים, שמאד התפעלו מזה, ואמרו לי שכדאי להדפיס את זה. ישבתי על זה שוב, וערכתי את זה בצורה שתתאים לכולם ולא ליחיד, קראתי לזה 'אגרת לבן דורנו' והדפסתי את זה.
"לא חלמתי כמה ביקוש יש לזה. המהדורה הראשונה שכללה 1000 קונטרסים נגמרה בשלשה ימים ומיד הדפסתי 500 קונטרסים נוספים. וכך זה המשיך להתגלגל, כשאנשים מתקשרים ומבקשים רשות להדפיס את זה ולהפיץ, עד שבתקופה קצרה הקונטרס הודפס בלמעלה מ־10 מהדורות, וגם הופץ בדואר אלקטרוני בכמה רשימות תפוצה גדולות, והגיע לכל העולם, כפשוטו.
"התגובות החלו לזרום, קבלתי המון תגובות – רובן חיוביות, וחלקן הגדול מתלהבות. רבים התקשרו פשוט להודות, ביניהם רבים מחסידי ברסלב, כשהם טוענים שזה עשה להם סדר בראש, ורבים התקשרו לשאול ולהתעניין ולברר. היו גם תגובות שליליות, ואפילו נזעמות. הגדיל לעשות משגיח באחת הישיבות שהכריז "יש 'בן דורנו' ויש 'בן תורה', האיגרת הזאת לא מיועדת לבן תורה"...
"בשלב זה הבנתי, שאכן יש ביקוש לתורת רבינו בעולם הליטאי, בפרט בעולם הישיבות. בחורים רבים יצרו אתי קשר, כשחלקם נכנסים לתהליך של התקרבות, ואני ממשיך להיות אתם בקשר צמוד, במשך הזמן השתוממתי לגלות איך בתוך היכלי הישיבות – כולן, ללא יוצא מן הכלל, מסתובבים להם עשרות ומאות בחורים מקורבים, רובם ככולם בסתר, כשבדרך כלל הם לא יודעים אפילו אחד על חברו שבאותה ישיבה.
"החלטתי לנסות להקים חבורה בכל ישיבה, שם יתאספו כל המקורבים, יתחזקו יחד, וישמעו שיעורים. אך הדבר לא יצא לפועל, בעיקר מהסיבה שכל אחד חשש מהשני, וכולם יחד חששו מהישיבה. הפחד והבושה היו חזקים. החלטתי לעשות שיעור מרכזי עבור כל המקורבים – אחד בבני ברק ואחד בירושלים.
"הכנתי מודעות, ומחמת המרחק בין מקום מגורי לאזור המרכז, בקשתי ממישהו, שיבקש ממישהו, שיש לו חבר בבני ברק שיתלה אותן... כשאין לי מושג אם הוא אכן עשה זאת. למעשה, לא הכרתי כמעט חסידי ברסלב במרכז, ולא ידעתי את מי לשלוח למסור שיעור, אז נסעתי בעצמי מצפת לבני ברק. הגעתי למקום ולא הייתה נפש חיה... התאכזבתי מאד, אך התחזקתי ואמרתי: ריבונו של עולם! אני את שלי עשיתי, באתי עד לכאן, הבאתי אפילו 'רוגלך'... ובכן, אני אומר את השיעור, ומי שהיה צריך לשמוע – שישמע...
"ואכן, לאחר תקופה הגיעה הישועה. הרעיון החדש היה לעשות חבורה מרכזית לכל הישיבות יחד. החבורה הראשונה נפתחה בבני ברק על ידי בחור מקורב מישיבת אורחות תורה, שם הביאו כיבוד, והתאספו כעשרים־שלושים בחורים מכל הישיבות, כשבכל שבוע הגיע משפיע אחר למסור שיחה ולחזק אותם. לאחר מכן הרעיון הועתק לקרית ספר, ואחר כך לירושלים, כשבהמשך זה עבר גם לאלעד, באר יעקב ועוד.
"הייתה ישיבה אחת שרצו 'חבורה' לעצמם. היו שם שבעה בחורים מקורבים, והם קראו לי כדי לפתוח חבורה. אך כבר למחרת החבורה הראשונה, נודע העניין לראש הישיבה, והוא זרק את כולם ללא יוצא מן הכלל, כשלאחר מכן הוא החזיר את חלקם עם התחייבות בנדר ושבועה שלא לעסוק בספרי ברסלב...
"בשלב כלשהו שמעתי על הקהילה החדשה בקרית ספר, קהילת 'חניכי הישיבות – ברסלב'. חשבתי שזו בדיחה, אבל התברר לי שזה רציני. פגשתי אז באומן את מייסד הקהילה, הרב שלמה בן שושן, והוא סיפר על הורתה ולידתה של הקהילה, עם כל חבלי הלידה, ועל העובדה המשמחת שאכן הקימו בית כנסת חדש, בו מתקיימים תפילות ושיעורים, ואנשים מתקרבים.
"הרגשתי שאני חייב לראות את זה במו עיני. בהזדמנות הראשונה הגעתי לשם, ופשוט לא האמנתי למראה עיני. צבטתי את עצמי פעם אחר פעם לראות שזה אכן לא חלום. עמדו שם כחמישים אברכים, לבושים כליטאים עם חליפה קצרה ועניבה, ומתפללים בהתלהבות קבלת שבת בנוסח ברסלב, ובבוקר יושבים לקידוש ושיעור בסיפורי מעשיות, וכן הלאה. יצאתי משם מרוגש מאד. יום אחד פנה אלי מחנך ידוע, שעוסק בטפול בנושרים, הוא סיפר שקרא את הקונטרס שלי ומאד התלהב מזה, לדבריו, הוא החל לאחרונה להתעניין בברסלב, וגם ביקר בקהילה בקרית ספר, והוא מעוניין לשמוע על זה. יצרנו קשר קבוע, והוא בירר כל דבר ביסודיות ליטאית, עד שהחליט לקחת את ברסלב כדרך חיים, וגם להשתמש בזה כשיטה לטפל בבחורים, כשהוא רואה בזה הצלחה מסחררת.
"מאז, הוא עשה תפנית בעבודת הקודש שלו, ואת עבודתו עם הבחורים הוא החל לעשות על ידי ספרי ברסלב, בעיקר עם הספר 'משיבת נפש'. הוא התחיל לראות תפניות מדהימות, ולראות סיפורים של 'תחיית המתים' יומיומיים כפשוטו ממש. לדבריו, הוא כבר לא 'מאמין' בתורת רבינו, אלא 'יודע' את זה וחי את זה.
"הוא אמנם לא חסיד ברסלב במוצהר, מחמת כמה וכמה סוגי מניעות, אך בתוכו פנימה הוא בוער באש ברסלבאית, וגם בטיפול עם הבחורים, הוא מודיע בצורה ברורה להורים, שהוא מטפל על ידי ספרי ברסלב.
"לפני כשלש שנים עברתי לירושלים, על מנת לעסוק בהפצה בצורה יותר נגישה. ניסיתי להקים קהילה דומה לזו שבקרית ספר, יחד עם המחנך הנ"ל ועוד כמה מקורבים, וכבר השגנו מקום מתאים בסייעתא דשמיא, אך מחמת מרחק המגורים זה היה קשה. בהתחלה נוסדה חבורה, שהתכנסה פעם בשבוע, זה החזיק מעמד כמה שנים וגם זה נחלש.
"ואז עלה הרעיון של העלון. אמרנו לעצמנו אם אי אפשר לקבץ את כולם באופן פיזי, לפחות נקבץ אותם דרך הנייר. הוחלט לעשות גליון שישמש כ'בית וועד' עבור חניכי הישיבות. הרבה מניעות היו מההחלטה על הוצאת הגליון ועד הוצאתו בפועל, וגם כשהוא יצא היינו מלאים חששות, האם יתקבל ואיך הוא יופץ וכו'.
"התוצאה הכתה אותנו בתדהמה, היה נראה כאילו העולם פשוט חיכה לדבר הזה. וברגע שזה יצא – זה החל פשוט לרוץ. התגובות זרמו כמו מים, אנשים התקשרו בהתרגשות להודות על העלון, ובקשו לקבל אותו בקביעות, וכך הכפלנו ושילשנו את הכמות, ובהמשך גם את התוכן.
"הגיליון בנוי מתוכן ברסלבאי אבל בסגנון ישיבתי. בכל גליון עולה נושא אחר על השולחן, ונידון מכמה היבטים. כשבנוסף, יש בו מדורים ציבוריים בו הקוראים מעלים את ספיקותיהם והתלבטויותיהם, וכן סיפורים של התקרבות. הגליון גם מכיל חלק מיוחד המיועד לנשים, עם הבנה להתמודדות שלהן וניסיון לסייע בעדן לצלוח אותו, וגם לטעום על קצה המזלג מתורת רבינו.
"כיום יש קרוב לעשרת אלפים מנויים קבועים של העלון. חלקם בדואר, חלקם דרך נציגים, חלקם דרך חלוקה מזדמנת, וחלקם דרך המייל. וזה מה שמרכז איכשהו את הזרם הזה של 'הליטאים המקורבים', שמתרחב והולך, עד כי חדל לספור כי אין מספר"...
הרב גבאי אתה חבר בקהילת חניכי הישיבות – ברסלב בקרית ספר. אולי תספר לנו איך זה קרה?
"זה התחיל מכולל ערב, שהיה בקרית ספר. הכולל התנהל על ידי הרב עופר ארז, והגיעו ללמוד שם אברכים ליטאים. כעבור תקופה, עלה בדעתו של אברך, שכבר היה מקורב לברסלב, לארגן נסיעה מיוחדת לאומן לבני תורה, נסיעה קצרה, שלא דורשת היעדרות ארוכה מהבית, ולא בשבת או חג, רק 'הלוך־חזור'. הוא הציע את הרעיון, וגם תלה מודעות, ואכן הייתה היענות.
"בנסיעה ההיא השתתפו למעלה מעשרה אברכים, כשבדרך הלוך הם שמעו דיבורים מתורת רבינו, וכשהגיעו למקום, הייתה להם התעוררות גדולה, ובנסיעה חזור הם כבר הרגישו ממש 'בעניינים'.
"כהמשך לזה החליטו לייסד שיעור בליקוטי מוהר"ן לאברכים בני תורה. ואז בהשגחה מעניינת מצאו את הרב ג. שליט"א. וזה סיפור מעניין בזכות עצמו. מדובר ביהודי מבוגר מאד, הידוע בציבור כתלמיד חכם מופלג, מקובל ו'עובד' גדול. יש לו משפחה חשובה מאד, והוא משודך עם חלק נכבד מגדולי הדור.
"למעשה, הוא יושב מסוגר בביתו במשך רוב ככל שעות היום והשבוע, וכמעט אינו יוצא מפתח ביתו. אנשים רבים, ביניהם תלמידי חכמים רואים בו דמות מאד מיוחדת, ובאים לקבל ממנו ולהתייעץ אתו. ביום מן הימים הגיע אברך להתייעץ אתו, ותוך כדי הדברים, אומר לו הרב: 'רבינו אומר כך' ו'רבינו כותב כך'. הוא לא הבין לאיזה 'רבינו' הוא מתכוון, וכששאל אותו ענה לו: רבינו נחמן מברסלב, וגילה לו שכבר עשרים שנה הוא עוסק בתורתו, ואינו יודע כיצד אפשר להסתדר בלעדיו.
"הדברים הגיעו לאוזני הקבוצה המדוברת, ואחד מהם בשם רבי שלמה בן שושן פנה אליו בבקשה למסור שיעור בספרי ברסלב לאברכים. ואכן, נוסד שיעור חודשי בליקוטי מוהר"ן, וכך התחילה להתגבש לה חבורה, שבינתיים התחילה להתרחב, עד שבשלב כלשהו החליטו להתקדם ולהפוך זאת לקהילה.
"הם מצאו מקום, ובמסירות נפש השקיעו סכום גדול והביאו קרוואן למקום, בתקווה שיעבור בשתיקה. זה לא היה קל, השכנים זעמו, והתחילה להתעורר התנגדות. הם הוזמנו לביתו של רב העיר הגאון רבי מאיר קסלר שליט"א. לשאלתו 'מי הרב שלכם?' ענו מיד את שמו של הרב ג. הרב קסלר, שנחשב לאחד ממעריציו הגדולים לא האמין למשמע אוזניו וטרח בעצמו ללכת ולבדוק את העניין. ומאז הוא שותק.
"משהוקם הקרוואן, החל המקום להיות אבן שואבת. אברכים רבים באו למקום, חלקם מתוך סקרנות, חלקם מתוך ביקוש והתעניינות. ועד מהרה המעגל הרחיב את עצמו, ומחבורה של כעשרים אברכים, הפכו לקהילה של 100־80 משפחות, והמספר הולך ומתרחב.
"במשך הזמן נוסדו שיעורים קבועים במקום, שנמסרים על ידי רבי אברהם יצחק כרמל (זצ"ל), רבי אברהם צבי קלוגר, ורבי עקיבא ארלנגר ועוד. וכן נפתח במקום כולל ערב, בו לומדים גמרא בעיון לצד ליקוטי מוהר"ן בעיון. במקום מתקיימות תפילות קבועות מידי יום ביומו, וכמובן בשבתות, כשהמקום צר מלהכיל את כל המתפללים, ונאלצים לחלק זאת לכמה מניינים, וגם אז להצטופף".
הרב אורנשטיין, לאחרונה התחלת לעסוק בנושא של בחורי הישיבות באומן. מה הביא אותך לעסוק בזה, ומה יש לך לספר לנו?
"שמתי לב בשנים האחרונות, שיש נהירה של ממש של בחורי ישיבה לתורת רבינו, רבים מאוד נוסעים לאומן. מבין עשרות האלפים, שנוסעים, יש עשרות ומאות של בחורי ישיבה שנוסעים. הם עושים מסירות נפש ממש, בדרך כלל הם עושים זאת בלי ידיעת המשפחה והישיבה, וחלקם מסכנים בכך את המשך דרכם בישיבה.
"כאב לי מאד לראות שכשהם באים לשם – הם הולכים לאיבוד... הם באים לבד, ללא חבר וללא מכר, בקושי הסתדרו עם המחיר של הכרטיס, ואין להם מושג איך להסתדר עם לינה ואוכל ומקום לתפילה. וכך הם תקועים בלי תנאים גופניים, נפשיים, וממילא גם רוחניים.
"אמנם רבינו נמצא שם ורוחו חופפת ומשפיעה לטובה, כמו שרואים בחוש, אבל הוא גם אמר לנו בפירוש שלא להיות שלימזל'ים... מה עוד שלעצמנו אנו דואגים למקסימום, ולכן החלטתי שאי אפשר לעמוד מנגד.
"התכנית שלי היא להקים באומן לימי ראש השנה, מתחם מיוחד לבחורי ישיבות כדי שישהו שם בצוותא חדא, כולם ביחד. ויהיה להם כל מה שצריך בגשמיות וברוחניות. יהיה להם מקום מסודר לאכול ולנוח, בית מדרש ללמוד ולהתפלל, ויהיו להם גם שיעורים מסודרים בתורת רבינו.
"זאת תכנית ישנה בת שתים עשרה שנים, שאני מקווה להגשים אותה הפעם. בשנתיים האחרונות רכשנו שטח גדול בו אנו מתעתדים לבנות אכסניה לאלף בחורי ישיבות ואברכים ליטאים. התכניות כבר מוכנות, אבל בשל עיכובים טכניים של אישורים הבנייה התעכבה. לעת עתה יש שם שתי וילות שיאכסנו בראש השנה הקרוב כ־100 בחורים, ובשנה הבאה כבר יהיה הבניין הגדול בעז"ה.
"קראנו למקום 'אקבצם', על שם הפסוק: "אשרקה להם ואקבצם", והכיוון הוא לפתוח ארגון בשם הזה, שיהווה ארגון גג שמקדם בחורי ישיבה ועובד איתם".
אנו פונים למגיד שיעור, ושואלים: אתה בעצם שייך לעולם הליטאי, ומרביץ תורה ברבים. איך זה מתחבר לפנימיותך כחסיד ברסלב?
"כאשר התקרבתי, שוחחתי בשאלה זו גופא עם כמה וכמה חסידים ומשפיעים, והמסקנא שהגענו אליה היתה, כי 'ברסלב' היא דרך שאיננה סותרת שום דרך אחרת ביהדות, היא לב היהדות בעצמו, ולכן היא יכולה להשתלב בתוך כל קהילה אמיתית שיש בעולם היהודי. בהתאם לכך, התחלתי ללמוד גמרא בעיון עם הקב"ה, ללמוד מוסר עם הקב"ה, ובעצם להכניס אותו לכל פינה ולכל זווית בחיים. בעצם, אמרתי 'להכניס'? לא צריך להכניס, באופן כפוי ומלאכותי, העבודה שלנו היא 'לגלות', את האור האלוקי הגנוז בכל מקום בחיים, ובפרט בתורה ועבודת ה'.
"התוצאות הן מדהימות. אינני יכול לתאר את האור המופלא שהתגלה לי בלימוד העיון כאשר עשיתי זאת לאור הדרכתו של מוהר"ן, זה לא שחידשתי חידושים יפים, אלא כפי שהגדרתי מקודם, 'התגלה' לי האור האמיתי שבלב הסוגיא, נפלו לי הבנות מן השמים, שהזריחו אור יקרות על כל פרט בסוגיא. והמדהים הוא שאף תלמידי בישיבה הרגישו שמשהו טוב עובר עלי. אחד מהם אמר לי אז: "הרב איזה הברקות מדהימות יש לך לאחרונה". ואחד אפילו שאל אותי: "הרב, התחלת ללמוד זוהר לאחרונה"?...
"אמנם גולת הכותרת של החידוש, הוא בטיפול אישי בבחורים. ניגשים אלי בחורים שעוברים התמודדויות שונות, אתם יודעים הדור של היום... איזה ניסיונות יש אפילו ליושבי בית המדרש... והתחלתי להעביר לבחורים אלו תכנים מספרי רבינו ובעיקר מספר 'משיבת נפש', ומאז התחלתי לראות תפניות מדהימות, ולראות סיפורים של 'תחיית המתים' יומיומיים כפשוטו ממש. מי שעובר דברים כאלו, לא 'צריך' להאמין בספרי רבינו, הוא 'רואה' את זה בעיניים. אנשים שואלים אותי: "וואו, איזה תכנים מדהימים, איך לא שמענו את זה עד היום"? באמת שאלה טובה"...
אנו פונים לארבעתם, ומנסים להבין מה התהליך, שעובר על ליטאי שמחליט להתקרב לברסלב. וביתר שאת מה גורם לצעירים בני ישיבות לנהות אחרי תורת רבינו?
הרב גלינסקי: "כל אדם מחפש תחושה של 'סיפוק', הוא רוצה לחיות את החיים, ולא רק להסתובב סביבם. אז יש את אותם בחורים ואברכים, שמצליחים בלימוד. יש להם חשק, יש להם כוחות וכישרונות, הם לומדים, מבינים, ויודעים. חלקם נעשים תלמידי חכמים, ובעלי משרות. אבל הרבה בחורים ואברכים לא מצליחים, אז הם נשברים. והרבה מאלו שכן מצליחים – זה לא מביא להם 'סיפוק' אלא 'גאווה', ובכל מקרה זה לא מחבר אותם לחיים.
"לכן מחפשים משהו 'מעבר', שפה יותר פנימית, מהותית. משהו שנותן משמעות לעצם החיים כמו שהם, ונותן חיבור בכל מצוה ובכל פעולה. ואת זה מוצאים בברסלב. ההתבודדות לדוגמא מעניקה הרגשה מוחשית של קשר עם השם, ויוצקת לכל רגע בחיים משמעות מלאה. זה משהו אחר לגמרי".
הרב גבאי: "הדור שלנו מחפש דבר אחד – לב! כולם נמצאים במהלך של חיפוש, גם אם לא שמים לב. מחפשים 'ריגושים', ואם לא מוצאים את זה בקדושה, ובדבקות בה' – מוצאים את זה בכל מה שזז וזמין, ויש המון.
"וכאן נמצאת עיקר הנקודה – מה עושים עם החיפוש הרגשי הזה. אז אפשר ללחום בזה עם מקלות ורבנים, שצועקים נגד האינטרנט ועם 'אסור' ו'אסור', ואפשר לעומת זאת פשוט למצוא את הרגש האמיתי, לגלות את האור, ואז כבר פשוט לא צריך את המיאוס.
"וזה לא אומר שאצל רבינו אין שכל וחכמה. ליקוטי מוהר"ן זה ספר עמוק ועיוני, אבל בשונה מכל חכמה אחרת ומכל הספרים האחרים, שלא משאירים אותך עם משהו ביד, וכשמגיעה עת משבר אז זה לא עוזר – אצל רבינו זה לא כך. כל העומק הנפלא נכנס אצלך לתוך דיבורים של תפילה שאתה לוקח הביתה ויכול לחיות אתם בכל זמן ובכל מצב.
"ובקיצור, כל אחד שהתקרב יספר לך את סיפור ההתקרבות שלו בשפה אחרת, אבל אם הוא יצטרך לסכם בשלוש מילים, כולם יאמרו אותו דבר: עבר עלי, עובר עלי, וזה עובר אתי ביחד".
הרב אורנשטיין: "כמו שהוא תיאר זאת לגבי אברכים, כך הוא לגבי בחורים. יש הרבה בחורים טובים, אבל יש אלפי בחורים שמרגישים ריקנות. ניקח לדוגמא את סדר מוסר בישיבות, מתוך ישיבה של אלף בחורים, יושבים עשרה בחורים במקרה הטוב. אצלנו בישיבה ישבו שני בחורים... וזה אומר שבפנים זה ריק. אז הלימוד מחזיק אותם קצת, זה תופס את הראש, ונותן איזה טעם, אבל כשיוצאים החוצה – אין מה לעשות".
המגיד שיעור: "לפני זמן מה הייתה לי שיחה בנושא זה עם אחד מגדולי הרבנים בעולם הליטאי, ואני שאלתי אותו את השאלה הזו: "כבוד הרב, מה לדעתך גורם לבחורים ואברכים להתקרב לברסלב"? והוא השיב לי: "פשוט ביותר, רבי נחמן היה רופא הנפשות, ולכן כל מי שמרגיש מצוקה רגשית מוצא פתרונות בספריו". אז שאלתי אותו: "ומה אומר הרב, עדיף לפנות לאיזה פסיכולוג שלמד באוניברסיטה"? השיב לי הרב: "לא, אתה צודק, אם כבר צריך, שיפנו לרבי נחמן"...
"כמובן, שזה אפילו לא אפס קצה קצהו של גדלותו ותורתו, אבל רבינו גם פותר בעיות רגשיות לאנשים. וכאן נשאלת השאלה "היתכן"? יהודי מסוגף, שחי בעיירה אוקראינית לפני מאתיים שנה, כתב ספרים שמדברים אל ליבו של כל אחד, ופותרים בעיות של כל אחד שניגש אליהם במטרה לקבל [ולא כדי למתוח ביקורת], יהיה מי שיהיה, מכל חוג ועדה, מכל גיל וסגנון, האם זו תופעה טבעית? האם יש לזה אח ורע בעולם? אין זה כי אם רוח אלוקים דיבר בו, לגלות את אור פנימיות התורה לדור האחרון, וממילא כאשר חיים לפי האמת האלוקית הפנימית, נפתרים כל מיני סיבוכים, שנולדו כתוצאה מהתרחקות מהאור הפנימי של נשמתנו".
לגבי הנושא של ראש השנה. מה מביא בחור לנסוע לאומן? איך הישיבות מתייחסות לזה? וכמה השפעה יש לזה על חייו?
הרב אורנשטיין: "כיום הנושא של הנסיעה לאומן צבר תאוצה. בין אלפי הנוסעים נמצאים עשרות ומאות בחורי ישיבה, מרוב האנדרלמוסיה לא שמים לב אליהם, אבל מי שנמצא אתם בקשר קרוב יודע שזו תופעה רחבה מאד.
"הסיבה לכך משתנה מאחד לאחד. יש שבאים לזה לאחר תקופה ארוכה של התקרבות, הם כבר טעמו את האור, ומתקדמים הלאה ונוסעים גם לאומן. לעומתם, יש כאלה שעושים את זה בפתאומיות. אם זה כדי לחפש אור, או משהו אחר, היום בחורים יש להם עצמאות. מאות בחורים מסתובבים בעולם לטייל, אז בחור תופס אומץ ונוסע לאומן.
"לגבי הישיבות – תלוי איזו. יש ישיבות, שמאד מחמירים בכך. יש ישיבה ידועה שלא אנקוב בשמה, שהגיעו ממנה השנה 12 בחורים מהישיבה וכולם נזרקו מהישיבה. אבל בישיבות הרגילות, בפרט הגדולות שבהן, בדרך כלל מעלימים עין.
"מה מדת ההשפעה, שיש למסע כזה? יש הרבה בחורים שקיבלו חיזוק עצום, ששינה להם את כל החיים, ויש כאלו שלא רואים עליהם בגלוי שום שינוי. אני אישית משוכנע, שאין בחור שלא קיבל מזה תועלת, אלא שהוא לא מודע לזה או לא מודה בזה.
"לדוגמא, למד אתי בחור בישיבה. הבחור לא פתח ספר במשך ארבע שנים. רק הסתובב ברחוב. הבאתי אותו לאומן, ותקופה קצרה לאחר מכן הוא התחתן ואפילו לא הודיע לי. פגשתי אותו במקרה, והוא התחיל לומר לי 'בשביל מה לקחת אותי לאומן, לא עשיתי שם כלום'. המשכנו לדבר, והוא סיפר לי קצת על עצמו. הייתי מופתע, הבן אדם עשה מהפכה מקצה לקצה, התחיל ללמוד, הקים בית ונכנס לכולל, ויושב ולומד כל היום. בקיצור, בזכות רבינו הוא נהיה אדם אחר, והוא אפילו לא מודע לזה. ויש אלפי סיפורים כאלה".
איך מתמודדים עם השינוי בין הגישה הליטאית שהעיקר הוא לימוד תורה, ובין הגישה החסידית, ושל ברסלב, שהתפילה היא עיקר?
הרב אורנשטיין: "כעיקרון לא אמורה להיות שום סתירה. ליטאי יכול להישאר ליטאי, עם כל המהלך של הלימוד בעיון, ודקדוק הלכה וכו'. ברסלב אמורה רק להביא תוספות, שלא היו לו לפני כן, אבל את מה שהיה לו קודם, הוא לא אמור לשנות. אני מכיר שני אברכים, שפתחו ישיבה מיוחדת בסגנון הזה – הם התעקשו להשאיר את סגנון הלימוד הליטאי, עם כל ה'לומדות' והעיון, ורק להוסיף את העניינים של ברסלב".
הרב גבאי: "אם מדברים על אנשים שמוצאים את עצמם בעולם הליטאי, ולא חסר להם כלום – הם ממילא לא יקבלו גישה אחרת. גם אם הם ילמדו ספרי ברסלב, הם ימצאו בזה משהו עמוק וחכם, ולא דרך חיים. אבל אם מדברים על אנשים, שמרגישים שחסר להם, המהלך הליטאי לא מספק אותם, והם באים לרבינו ופה הם מוצאים את מה שהם רצו, אז אין להם שום קונפליקט, והם לא צריכים 'להתמודד' בין שתי הגישות. אם זה הרבי שעוזר להם – אז זהו זה, מה שהוא אומר, מקובל".
הרב גלינסקי: "אחדד את הדברים. עצם המושג, שלימוד תורה זה דבר חשוב – מוסכם על כולם. זה מפורש בחז"ל 'תלמוד תורה כנגד כולם', והזוהר הקדוש מלא מזה, וכל הספרים הקדושים. מצד שני אין ויכוח שיש עוד נושאים חשובים, חלקם לא פחות.
"איך התחיל העניין? כאשר נחלשו הדורות והגיע מצב, שהרגישו שאי אפשר לתפוס את החבל משני הצדדים, חייבים לקחת נושא או שניים שעליהם שמים את הדגש, הגיע הגאון מווילנא, ונקט, שאת הדגש יש להניח על לימוד תורה ודקדוק הלכה, אלו הם היסודות שדרכם יאחזו בכל. יש בזה בעצם סכנה כפולה; מצד אחד – מי שלא יכול ללמוד, הופך להיות כלום. וכבר אין לו שייכות ליהדות. ומצד שני, מי שכן מצליח בלימוד, יכול ליפול לגאווה. כמובן שהוא לקח זאת בחשבון ובכל זאת החליט כך.
"הגיע הבעש"ט זיע"א, ונקט דרך הפוכה. הדגש הוא על אמונה ודבקות בה', ולא על לימוד תורה. כך בעצם נפתרו שתי הסכנות; גם יהודי פשוט שלא יכול ללמוד, יכול להתקרב לה', וגם מי שכן לומד ואפילו תלמיד חכם לא ירגיש גאווה כי גם הוא צריך להתקרב לה'.
"רבינו הגיע ואמר: "המתנגדים אומרים תורה והחסידים אומרים תפילה, ואני אומר להתפלל ללמוד ולהתפלל". כלומר, רבינו החזיר את המושג של לימוד תורה למקום מרכזי, אך בהדגשה ברורה – התורה אינה מטרה לכשעצמה, אלא כדי להתקרב לה'.
"כך שאין באמת חילוק לגבי עצם החשיבות של לימוד תורה, אלא לגבי מה המטרה שלו. ואכן, הנושא של לימוד תורה מופיע בתורת רבינו בצורה חזקה ביותר, החל משיחות הר"ן – שיש שם כמה וכמה שיחות מאד חזקות על הנושא, הן על חשיבותו והן על דרך הלימוד ועצות איך לזכות לזה. וכלה בליקוטי מוהר"ן, שבו כמעט כל מאמר מדבר גם מלימוד תורה, דוק ותשכח. יתירה מזאת, רבינו היחיד שלא עושה הנחות, ודורש מכל אחד ללמוד את כל התורה! לא מסכת כאן מסכת שם, אלא את כל הש"ס, ואת כל השולחן ערוך – על הסדר, ואת כל הזוהר וכתבי האר"י ומדרשים ועוד, ואכן בברסלב יותר מכל מקום אחר מצויים אברכים שלומדים את כל הש"ס, ואת כל השולחן ערוך, ולא רק נושאים מסוימים. מסתבר מאד, שאצל הליטאים שזה הנושא היחיד המדובר – רואים בשטח יותר לימוד בכמות, מאשר בברסלב שיש עוד נושאים מדוברים לא פחות והרבה יותר, כמו אמונה, התבודדות, התקשרות לצדיק, ממילא כשחוד החנית לא מכוון על לימוד תורה, קשה יותר לראות תוצאות. אבל ב"ה אחרי ככלות הכל, ברסלב מלאה בישיבות וכוללים, ואברכים תלמידי חכמים שיודעים ש"ס ושולחן ערוך על בוריים, ועוד כמה ספרים...
"אגב, המהלך הליטאי בעצמו השתנה במשך הזמן. בשלב מסוים החלה 'תנועת המוסר', שגרסה שאין די בלימוד תורה כשלעצמו, אלא חייבים להוסיף לימוד מיוחד בכל יום, שעוסק בדווקא בענייני עבודת ה'. ואמנם היה על זה פולמוס, כשרבים מגדולי ישראל דאז סברו שלימוד תורה כשלעצמו, אפילו בסוגיות הש"ס נותן מענה גם לחלק הזה, אבל בסופו של דבר השיטה התקבלה.
"נמצא שבעצם גם לפי השיטה הליטאית, צריכים משהו נוסף מלבד לימוד תורה, שעוסק בעבודת הלב. ומאחר שספרי המוסר כבר לא מדברים לרוב האנשים, מה שאכן גורם שה'סדר מוסר' בישיבות שומם, ובכוללים הוא כבר לא קיים – צריכים לחפש מענה אחר. ואכן רבים מבעלי המוסר בדור האחרון, החלו לשלב בדבריהם מספרי קבלה חסידות וברסלב, כגון הרב דסלר, שמזכיר אותם בפירוש בספריו 'מכתב מאליהו', הרב וולבה שרומז להם, הרב הוטנר, הרב פינקוס, ר' משה שפירא ועוד – שלא הזכירו תמיד בפירוש אבל גילו לאנשים שהם עושים שימוש בספרים אלו.
"בהקשר הזה ראוי לציין שאכן רוב ככל גדולי ישראל, אפילו מהמגזר הליטאי, לא הייתה להם התנגדות לרבינו ולתורתו. ויש על כך עובדות רבות, שאין כאן מקומם, רק דוגמאות בודדות: אחד המגיהים המרכזיים של ספרי החזון איש, והיחיד, שהחזון איש נתן לו רשות לתקן בלי לשאול, היה רבי אלחנן ספקטור זצ"ל, שהיה חסיד ברסלב מובהק. הסטייפלער היה לומד הרבה בספר ליקוטי מוהר"ן כפי שהעידו רבים, וגם בנו הגר"ח קניבסקי אישר זאת. ובהזדמנות מסוימת אף ראו אותו רוקד עם ספר ליקוטי תפילות (עדותו של ר' אליהו ברוך פינקל). כמו כן הגרי"ש אלישיב והגרש"ז אויערבך אהבו לשמוע ווארטים ודברי חיזוק מספרי רבינו, כמו שהעיד רבי ניסן דוד קיוואק ששימש אותם, והרב שך היה בקשר קרוב עם רבי לוי יצחק. כמו כן, רבי יחזקאל סרנא, ראש ישיבת חברון, מביא בספרו 'דליות יחזקאל' (סוף חלק ד) רשימה של ציטוטים מר' נתן, תחת הכותרת 'דברים נפלאים ממורינו הר"ר נתן'.
"מעניין לציין, שרבי משה שפירא זצ"ל, היה בקי בספר ליקוטי מוהר"ן בעל פה מילה במילה, כפי שהעידו כמה מתלמידיו, אמנם הייתה לו הסתייגות מהביטול לצדיק, אבל בשנתיים האחרונות בהן היה חולה, הוא שינה את גישתו לגמרי, והמליץ לאנשים רבים לנסוע לאומן, ביניהם רופאו האישי, וכן המנהל של קרן וולפסון. כמו כן, הגאון רבי יונתן דיוויד חתנו של הרב הוטנר, יש בישיבתו שלשה בחורים שהתקרבו לברסלב, וקודם שנסעו לאומן הוא קרא להם ואמר: "אין לכם מושג לאיזה מקום קדוש אתם נוסעים", ודיבר אתם בגדולת רבינו".
המגיד שיעור: "אין לי הרבה מה להוסיף על דברי ידידי החשובים, רק אוסיף נקודה מעניינת מאד, שאמר לי אחד המשפיעים: בברסלב תמיד היה מקום לכל סוגי היהודים, 'למדן' 'בעל הלכה' 'בעל־בית' 'איש פשוט' וכו' וכו', רבינו ידע לתת מקום וצורה לכל סוג יהודי שהוא. ולכן, לא צריך לחשוב כל הזמן "האם ברסלב ולמדן הולך ביחד"? כי השאלה לא נכונה, כי "ברסלב ויהודי הולך ביחד", נקודה.
איך מתמודדים עם כך שהספר ליקוטי מוהר"ן בנוי יותר בסגנון חסידי, ולא בסגנון הליטאי?
הרב אורנשטיין: "תלוי מי. אנשים מעמיקים דווקא יכולים לראות בזה אתגר, אנשים תמימים לא מרגישים בעיה. אנשים רגילים בהחלט בתחילת הדרך מתקשים בזה. זה לא נראה להם מתאים עם הפשט".
הרב גבאי: "הסיבה, שגורמת לאדם ללמוד ליקוטי מוהר"ן היא לא השכל שבו, אלא הדיבור אל הלב. וממילא כשהוא יושב מול הספר, הוא כלל לא בוחן כעת את הסגנון, אלא רק מתחבר אל המילים ופותח את הלב. וכל הבעיות נעלמות".
הרב גלינסקי: "מבחינה עקרונית, יש חילוק גדול בין ליקוטי מוהר"ן לספרי חסידות. ספרי חסידות אכן בנויים יותר על דרך הדרש, ועל הסגנון שנקרא 'ווארט חסידי', לעומת זאת ליקוטי מוהר"ן, כל פסוק או חז"ל שהוא מפרש, מדובר בפירוש מדויק להפליא, שעולה בקנה אחד עם הפשט הפשוט. ואדרבה, בפירושו הוא מיישב את כל הקשיים שיש לכאורה בפשט הפשוט, ומאיר אותו באור יקרות, כידוע ללומדים.
"זה ברמת העיקרון. התשובה האמיתית היא שליקוטי מוהר"ן זה לא ספר. אלא רבי. וכשמגיעים למסקנא שהוא הרבי שלי, והוא מדבר אלי – אני לא בוחן אותו אם הוא מתאים לפשט... אלא שותה בצמא את דבריו, ומציית, ולעולם לא מתאכזב. ובקיצור, ליקוטי מוהר"ן לומדים עם אמונה ולא עם שכל, ואז יכולים גם להבין בשכל".
המגיד שיעור: "למדן אמיתי יודע ללמוד בעיון כל דבר, אם כי לכל תחום ביהדות יש סגנון עיון שמתאים לו, לא הרי סברא בגמרא כהרי העמקה והרגשה בליקוטי מוהר"ן, אבל את הבסיס של למצוא בכל דבר את העומק שמאחורי הדברים, ניתן לקחת לכל תחום בחיים".
האם המקורבים מסתדרים עם הנושא של 'הצדיק' – ההתקשרות, הביטול, וכל המהלך?
הרב גלינסקי: "רבינו אמר, שיש לו שלש כיתות של חסידים. הראשונה – אלו שבאים לאכול שיריים. השנייה – אלו שבאים לשמוע תורה. והשלישית – אלו שאפויים בלבו. אלו הם למעשה שלשה שלבים שכל מקורב עובר בהם. בשלב ראשון הוא בא לאכול שיריים – הוא לוקח קצת עצות, קצת תיקונים, וחוזר הביתה. בשלב שני – הוא מתחיל ללמוד את הספרים, ובהמשך – הוא נכנס לתוך העולם של 'הרבי'. אז הוא קולט שזה לא רק מהלך יפה או עצות חכמות, אלא משהו גבוה יותר – יש כאן צדיק, שמאיר את האמת לתוך הנשמה שלנו, ומוליך אותה בדרך הנכונה. ואז מגיע השלב של הביטול. חוויתי זאת במוחש עם הרבה מקורבים. בהתחלה הם אמנם מתלהבים אבל מסויגים. נהנים מרעיון פלוני ומעצה אלמונית. בהמשך הם מתקדמים ושואלים על שיחה פלונית ותורה אלמונית, ופתאום, בכוונה או לא בכוונה הם אומרים 'רבינו'. אני מברר בזהירות: מה קרה? ומקבל את התשובה: אכן, הגעתי למסקנה שזה הרבי שלי!... כאן נדרשת זהירות. כשמדברים עם ליטאי, אפילו שכבר מתחיל להתקרב, אין זה הזמן לדבר על 'גדולת הצדיק' ו'יחידי הדורות' וכדומה, ולפעמים אפילו לא על אומן. אלא רק על העצות ולכל היותר על התורות. יגיע השלב שהוא יתפוס את זה, בדרך כלל מעצמו".
האם המתקרבים החדשים עוברים רדיפות מצד הסובבים אותם? ניקח לדוגמא את הקהילה בקרית ספר – נמצאים בלב עיר ליטאית, הילדים לומדים במוסדות ליטאיים – האם זה לא מהווה בעיה?
הרב גבאי: "ברמה הציבורית, יכולות להיות לפעמים רדיפות או התנכלויות. שמעתי שברכסים יש קהילה של חסידי ברסלב, והם עברו רדיפה אכזרית ממש, עד ירידה לחייהם ברמה חמורה וקטנונית ביותר. גם בקרית ספר יש ביקורת והרמת גבות, אבל כשיש לך ציבור וקהילה מגובשת אין לזה שום משמעות.
"אגב, כשמדברים על קהילה, מה בעצם מאפיין קהילה? באים לאותו בית כנסת, או לאירועים משותפים, ומחלקים ארטיקים בל"ג בעומר?! הדבר היחיד שיכול באמת לאפיין קהילה הוא שיש להם משהו משותף, יש להם שפה משותפת בעבודת ה'. אדם יכול לספר לחברו על הקשיים שלו, ולקבל ממנו עצה טובה או חיזוק, וזה מה שמיוחד בקהילה של המקורבים לברסלב. באופן אישי לפני כן לא היה לי קשר עם אף אחד, קרית ספר הייתה בשבילי פנימיה, אבל החיים שלי היו בחוץ, רק כשהתקרבתי לברסלב והכרתי את הקהילה הנפלאה הזאת, התחלתי להכיר אנשים ולהתחבר אתם.
"ברמה האישית, יש לכל מקורב את השלב בו הוא מרגיש 'אנוס'. הוא צריך להחביא מהשווער ומהקרובים, ומהשכנים וכו', ולפעמים גם מאשתו. אבל זה רק בשלב ראשון, בו אדם עוד לא שלם עם עצמו, ועוד לא מספיק בוגר ובשל. אם ההתקרבות שלו בריאה, אמור להגיע שלב בו הוא שלם עם עצמו, וכבר לא מרגיש צורך לעשות הצגות: 'זאת הדרך שלי, זה מה שעושה לי טוב, וכולם הצידה'. כשאדם משדר עוצמה ובהירות בדרך שלו, בדרך כלל הוא מונע ממילא את המניעות".
הרב אורנשטיין: "אני בא מציבור יותר ליברלי, הציבור החברונאי, שם לכתחילה כל דבר מתקבל יותר בסלחנות. ולכן בדרך כלל לא צריכים להתמודד עם הסביבה".
הרב גלינסקי: "אכן, חלק מההתקרבות מלווה בהתמודדות עם הסביבה. אצל בחורים מצויה מאד התנגדות מצד ההורים, לפעמים בצורה חמורה, בפרט בנוגע לשידוכים. אצל אברכים זה מצוי פחות, אבל קיים. אני מכיר אברך, שבעקבות התקרבותו – חמיו ומשפחתו ניתקו קשר לחלוטין, ולא מכירים בהם, עד שהם נאלצו לעבור דירה... זו דוגמא אחת, קיצונית אמנם. דוגמא נוספת, בה חמיו של המקורב החל לרדוף אותו ממש, וכן עוד דוגמאות רבות. בדרך כלל אצל אברכים ההתמודדות היא יותר עם השכנים והחברים, ולפעמים עם בני הבית, כן, גם זה קיים.
"בגליון 'הקבצו' לחניכי הישיבות, ישנו מדור של 'סיפור התקרבות', כשאחת השאלות הקבועות היא 'האם הייתה לך התמודדות עם הסביבה', ומעניין לגלות כל פעם מחדש איזה סוג התמודדות הייתה לו ואיך הוא התמודד עמה.
"אני אישית ממליץ בדרך כלל למקורבים בשלב ראשון לא לגלות. כי בשלב זה בו המקורב עוד לא בשל בעצמו, אין לו כוחות להתמודד, והמאמץ הזה עלול להפיל אותו ולייאש אותו. רק בשלב מתקדם בו הוא חזק בעצמו, הוא יכול לספר לסביבה ולהתמודד עם זה.
"עיקר החיזוק שאני אומר להם, הוא שהביזיונות והרדיפות הם כלים לקבל את הדעת של הצדיק, כמובא בדברי רבי נתן. ואני רואה את זה ממש בחוש, שדווקא אלו שעברו רדיפות קשות יותר, זכו אחר כך לדברים גדולים הרבה יותר".
לסיום, שתי שאלות מעשיות: לגבי ראש השנה – מה אומרים לבחור ששואל אם לנסוע, האם התשובה היא 'כן' למרות שהוא מסכן את מעמדו בישיבה או לא? ולגבי נישואין – האם ההדרכה היא להתחתן בגיל מוקדם?
המגיד שיעור: "יש כאן תופעה של סתירה. מצד אחד רבים בציבור הליטאי מודעים לכך, שהגיע הזמן לעשות שינוי, ומנסים להכניס יותר חיות ביהדות, לדוגמא דרך שירה ושמחה, ואף לימוד תכנים חסידיים בצורות שונות, ומצד שני השם 'ברסלב' עדיין מעורר חששות גדולים ואף עוינות. אין לי מהלך ברור בנושא זה, אבל כמדומני שצריך להשקיע עוד בהפצת האור של פנימיות התורה בקרב כל הקהלים, דבר שיוביל בעז"ה להתקרבות פנימית בין החוגים השונים".
הרב אורנשטיין: "את השאלה הזאת שאלתי את הרב אליהו עטיה, תלמיד חכם מופלג, שהתקרב ועדיין יושב בציבור הליטאי, וגם בן למשפחה של רבנים חשובים. והוא ענה לי בהחלטיות: אם רבינו אומר שצריך לבוא – זה מה שעושים, ולא תפסיד מזה שום דבר".
הרב גבאי: "לגבי נישואין, הנושא הזה לא קשור דווקא לברסלב, אני לדוגמא התחתנתי לפני גיל עשרים בתור ליטאי. מה שכן, חשוב לדעת, שרבינו יכול לעזור לאדם לשרוד גם ברווקות המאוחרת שלו. התורות של רבינו והדרך של ברסלב יכולות לעזור לו להתמודד עם זה.
"לגבי הנסיעה לאומן זו שאלה טובה, כי לשרוף את הכל זה מאד שביר. אז כך, בישיבה קטנה – אם ההורים אתו, זה בסדר, אם לא – הוא לא יכול לעשות את זה, כי אין לו תמיכה חברתית מספיקה. בישיבה גדולה, זה יותר קל, כי היום זה כבר שוק, ואם יזרקו אותו, כל אחד ישמח לקבל אותו. וחשוב מאד לא לדחות את הנסיעה, כי מי שלא נוסע לפני החתונה, יותר קשה לנסוע אחר כך".
הרב גלינסקי: "לגבי ראש השנה, רבינו אמר בפירוש, שלא נותנים הוראה לאדם לעשות מסירות נפש. אם אדם מבין שזה מה שהוא צריך לעשות, ועושה כך, אשריו ואשרי חלקו, אבל אי אפשר להורות לו כך.
"ולמעשה, המציאות היא שמי ששואל הוא עדיין לא בשל לכך. כי מי ששלם בזה – לא שואל, אלא קם ונוסע. ולכן מי ששואל, צריך לחזק אצלו את חשיבות הנסיעה, ולומר לו שיתפלל על כך, אבל לא מורים לו לנסוע. יגיע היום והוא יעשה את זה בלי לשאול.
"לגבי נישואין, יש נושא יותר חשוב שבחורים רבים שואלים: האם לספר למדוברת על השייכות לברסלב. מדובר על בחורים שעוד לא בשלב שקוראים לעצמם 'חסידי ברסלב' ומחפשים שידוך מבית ברסלבאי. ויש בזה קונפליקט, כי אם מספרים על כך, רוב ההצעות יורדות, ואם לא מספרים, יכול להיות אחר כך מאד קשה. למעשה, קשה לענות על זה במסגרת זו, כי כל מקרה לגופו. אבל בדרך כלל ההמלצה שלי היא לא לספר, אלא לנסות להריח מה דעתה על העניין של ברסלב אם יש ממש התנגדות או לא".
איך אתם צופים את המצב בשנים הבאות?
הרב אורנשטיין: "לדעתי בעוד חמש שנים, בכל ישיבה יהיה עשרים עד שלושים אחוזים של מקורבים לברסלב. הפרויקט שלי באומן כיום מיועד לאלף מיטות, וכבר עכשיו אני בדיבור עם תורמים על עוד כמה אלפים. עוד עשרים שנה לא יהיה אדם עם כיפה על הראש שלא יהיה ברסלב. אני נשמע הזוי, אבל לפני עשר שנים – גם שני אלו שיושבים פה (הרב גלינסקי והרב גבאי) לא היה להם סיכוי להתקרב לברסלב"...
הרב גבאי: "אני קיצוני יותר. לדעתי כבר בעוד חמש שנים מדובר על שמונים אחוז. אנשים מחפשים כיום יהדות, ומחיפוש יהדות יגיעו לברסלב".
הרב גלינסקי: קשה לצפות, ובוודאי לנקוט במספרים. אבל בהחלט המצב היום לעומת כמה שנים אחורה הוא מהפכני, וזה רק גובר. מה עוד שהציבור התפורר מבפנים מחמת כל מיני סיבות, ובנוסף כיום חלק מהציבור נעשה יותר ליברלי, וחלק מחפש יותר לחזק את האידישקייט, ושני התופעות יכולות לחזק את ההתקרבות. כששני הצדדים נותנים מקום חזק להתקרבות לברסלב – אם זה מצד הליברלים, שהם פתוחים לכל דבר, ואם זה מצד הלוחמים, שמכח המלחמה על היהדות הם הפכו בהכרח להיות יותר פנימיים, ולדבר יותר על 'אידישקייט', ואידישקייט גופא מוצאים בחסידות בכלל ובברסלב בפרט".
המגיד שיעור: "לא צריך להיות גאונים גדולים כדי לחשב את העתיד לפי העבר. כשאנו רואים מרביצי תורה ידועים, שמכניסים יותר ויותר מתכני החסידות לשיחותיהם, לדוגמא הרב משה שפירא זצ"ל, או יבדלחט"א הרב משה בויאר שליט"א, ועוד רבים, ואנו רואים את הציבור הענק שעט בצימאון על כל טיפת יהדות חסידית, אם זה באומן, אם זה במירון, אם זה אצל משפיעים חסידיים רבים, אנחנו קולטים שיש כאן תזוזה חד משמעית לכיוון אור החסידות. לאן בדיוק זה יגיע? לביאת המשיח בוודאי, רק תפילתנו, שזה יהיה ברחמים".
(באדיבות גליון ניצוצות, תשרי תשע"ח. למנויים: 02-623-12-18)
