מעמדו של רבי נחמן מברסלב אצל חסידי ברסלב
ממה שדיברנו עד עכשיו אני מבין שרבי נחמן היה באמת צדיק גדול, והרבה מגדולי הדורות ראו בו אדם גדול, וגם ספרו ליקוטי מוהר"ן הוא כנראה ספר חשוב, ואני מוכן גם לקבל את זה. אבל דבר אחד אני עדיין לא מצליח להבין, למה חסידי ברסלב עושים ממנו ענין כל כך גדול, כאילו הוא היה הצדיק היחיד בעולם ואין בלתו, הרי היו עוד צדיקים גדולים גם בדורו וגם בדורות שלפניו ואחריו?
זו באמת שאלה חשובה מאד, והתשובה עליה היא מפתח גדול למי שרוצה להבין מיהו רבי נחמן מברסלב ומהי חסידות ברסלב.
בשביל לענות על השאלה הזו נצטרך להיכנס קצת יותר פנימה לתוך בית המדרש של ברסלב, וללמוד כמה דברים שיעזרו לנו לקבל תמונה בהירה יותר על הנושא.
אולם לפני שאנו נכנסים ללמוד את הענין מתוך ספרי ברסלב, נצטרך להקדים כמה הקדמות כדי לקבל רקע מתאים שרק על הבסיס הזה נוכל להתחיל להבין את הענין. הדברים שאני הולך לומר לך אינם ידועים לכל אחד, והם שייכים לחלק של 'סתרי תורה', אולם הם הרקע להבין את עניינו של מוהר"ן מברסלב, ומובטחני שאם תתבונן בדברים הללו, וכל שכן אם תלמד את הנושא בפנים מתוך המקורות, תראה שדברים שהיו נראים לך מקודם בלתי אפשריים, נעשים לפתע מובנים ומיושבים, וגם אם עדיין לא מוכרחים בשכל, אבל על כל פנים אפשריים ולא מופרכים.
באופן פשוט אנחנו תופסים שיש מושג של צדיקים, אנשים שהגיעו למדרגות גבוהות בלימוד התורה ובכל חלקי עבודת ה', אנחנו גם יודעים שיש חילוקים בין מדרגות הצדיקים, ויש ירידת הדורות, היו דורות של נביאים, תנאים, אמוראים, ראשונים, אחרונים, ובכל דור יש את הצדיקים במדרגה של אותו דור. וגם באותו דור יש חילוק בין הצדיקים שחיים בדור ולא כולם באותה מדרגה, ואנו מחפשים בדרך כלל לדעת באופן כללי מי הם הצדיקים שהם מ'גדולי הדור' ומי אינם בגדר זה.
אולם, יש תופעה שקשה לעכל אותה, והיא כאשר נראה לפתע פתאום שמופיע באיזה דור צדיק גדול שנודעו לנו עליו דברים שלא מתאימים בכלל לערך אותו דור, כגון שיופיע בדור של אחרונים צדיק שהוא במדרגת תנא. תופעה נדירה כזו אומרת דרשני, כיצד יתכן הדבר שבדור מסוים יופיע מישהו שאינו במושגים של הדור כלל. לשכל שרגיל בדברים מסודרים קשה לקלוט תופעה כזו שיוצאת מגדר הסדר הרגיל, ולכן לפעמים מעדיפים לדחוק זאת לאחורי התודעה, אולם אני דווקא רוצה להרחיב בזה מעט בשיחה זו.
נתחיל לשם דוגמא עם מישהו שאין מחלוקת כיום על גדלותו הנוראה (הגם שבזמנו היו שחלקו גם עליו): רבינו האריז"ל.
האריז"ל נולד בשנת רצ"ד ונפטר בצפת בשנת של"ב. כלומר מרחק של כארבע מאות וארבעים שנה מאתנו בלבד.
בעמק המלך[1] מביא את עדותו מרן הבית יוסף על גודל מעלת האריז"ל[2], שאמר עליו: 'אי אפשר לו לאדם בשר ודם להשיג בשכלו מה שיודע הוא, והיאך הוא כח ביד שום מלאך לידע מה שיודע הוא, אין זה כי אם נשמה אחת מהנביאים הראשונים, שאפילו תנא אחד לא היה יכול לומר מה שאמר הוא, אבל אני מפחד מאד עליו בעוונות הדור הגרוע הזה שאינם יכולים לסבול רוב קדושתו, שיוקח ויאבד מהם בקיצור ימים ושנים'[3].
ורבי חיים ויטאל כתב עליו (בהקדמה לשער ההקדמות) שראה אצלו בעיניו דברים מבהילים שלא נראו ולא נשמעו בארץ מימי הרשב"י ואילך. ובעמק המלך[4] כתב בנוסח זה: 'עיני מורנו הרב רבי חיים ויטאל ראו אצל האר״י דברים מבהילים לא נראו בארץ מימי התנאים כרשב״י ע״ה, ומימי הנביאים אחר משה רבינו ע״ה'.
וכתב עוד רבי חיים ויטאל שם:
'ורשותא יהבי ליה לגלות תמיד רזין סתימין על התיקונים והזוהר שלא נתגלו מימות רשב"י ואילך. ולולא כי יגורתי מפני אף וחימה קנאה המתגבר עלי, ימצאו באנשי דורנו חכמים בדעתם ויקשו עורפם לבלתי האמן כי יש אלהי"ם בארץ, ויראתי פן מקנאתם בשומעם גדולתו ונפלאותיו חס ושלום יטילו פגם בקדשים, ויאמרו מאן גבר בגוברין הלא גם בנו דיבר ה', ולולא זאת הייתי מספר מקצת דרכיו ונפלאותיו אשר עיני ראו ולא זר דברים מבוהלים לא נראו בכל הארץ מימות תנאים כרשב"י וחביריו'.
הרי שגם בדורו היו חכמים שהיה להם קשה לקבל את גדלותו של האריז"ל, ואת זה שחי בדורם אדם שאינו לפי ערך הדור הזה ודורות רבים קודם לכן, שהיא תופעה פלאית שקשה לשכל לעכל אותה.
לא נוכל להאריך כאן בתיאור גדלותו הנוראה של האריז"ל[5], ורק נביא קטע מתוך דברי רבי חיים ויטאל בהקדמתו לשער ההקדמות:
'והנה היום אביע חידות ונפלאות תמים דעים כי בכל דור ודור הפליא חסדו אתנו אל ה' ויאר לנו על ידי השרידים אשר ה' קורא בכל דור ודור כנזכר, וגם בדורינו זה אלוהי הראשונים והאחרונים לא השבית גואל מישראל ויקנא לארצו ויחמול על עמו, וישלח לנו עיר וקדיש מן שמייא נחית הרב הגדול האלהי החסיד מורי ורבי כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה.
מלא תורה כרימון במקרא במשנה בתלמוד בפלפול במדרשים והגדות, במעשה בראשית במעשה מרכבה. בקי בשיחת אילנות, בשיחת עופות, בשיחת מלאכים. מכיר בחכמת הפרצוף הנזכר ברשב"י בפרשה 'ואתה תחזה'. יודע בכל מעשי בני אדם שעשו ושעתידים לעשות, יודע במחשבות בני אדם טרם יוציאום מן הכח אל הפועל. יודע עתידות וכל הדברים ההווים בכל הארץ, ולמה שנגזר תמיד בשמים. יודע בחכמת הגלגול מי חדש ומי ישן, ואיפת האיש ההוא באיזה מקום תלויה באדם העליון ובאדם הראשון התחתון. יודע בשלהבת הנר ולהבת אש דברים נפלאים. מסתכל וצופה בעיניו נשמות הצדיקים הראשונים והאחרונים, ומתעסק עמהם בחכמת האמת. מכיר בריח האדם כל מעשיו על דרך ההוא ינוקא בפרשת בלק.
וכל החכמות הנזכרים היו אצלו כמונחים בחיקו בכל עת שירצה בלתי יצטרך להתבודד ולחקור עליהם. ועיני ראו ולא זר דברים מבהילים לא נראו ולא נשמעו בכל הארץ מימי רשב"י ע"ה ועד הנה. (וכו').
והנה מלבד החקירות והנסיונות והמופתים אשר ראינו בעינינו מן הרב הנזכר זלה"ה, הנה הדרושים והדברים עצמם אשר בחיבורי זה יעידון יגידון, וכל רואיהם יכירום כי דברים עמוקים ונפלאים כאלה אין יכולת בשכל אנושי לחברא אם לא בכח השפעת רוח הקודש על ידי אליהו ז"ל'.
כמובן שמי שמאמין לרבי חיים ויטאל שכל גדולי הדורות העריצו אותו עד מאד, תופס את הדברים כפשוטם ממש, שאכן חי בדורות הללו אדם גדול בעל השגות מפליאות כאלו, שלא נראו ולא נשמעו מימות הנביאים והתנאים.
גם הגר"א מוילנא היה תופעה פלאית כזו, שמש שזורחת פעם בכמה דורות, כפי שידוע לנו מכתביו ומפי תלמידיו על גדלותו המופלאה בתורה בנגלה ובנסתר בהיקף ועומק שלא נראה כמוהו דורות רבים, וכן אנו יודעים מעט על השגותיו המופלאות ברוח הקודש ממה שסיפר תלמידו הנאמן רבי חיים מוואלז'ין בהקדמתו לספרא דצניעותא, דברים ששמע בעצמו מפיו הקדוש או ראה בכתביו.
וכזה היה גם הבעל שם טוב הקדוש, שזכה להשגות מופלאות ברוח הקודש וגילוי אליהו, ואף שלא נשארו לנו ממנו כתבים מסודרים בנגלה ובנסתר, מכל מקום אנו יודעים מפי תלמידיו על דברים מופלאים ביותר שזכה להם, כגון מה שכתב רבי יעקב יוסף מפולנאה ז"ל[6] בספרו תולדות יעקב יוסף[7] שהבעל שם טוב קיבל תורה מפי אחיה השילוני, רבו של אליהו הנביא[8].
והמגיד ממעזריטש ז"ל[9] סיפר לתלמידו רבי שלמה מלוצק ז"ל[10]: 'שהיה לו [לבעל שם טוב] גילוי אליהו ועוד מדרגות גבוהות מאד, והתחיל לרמז מהות מדרגות גילוי אליהו, וכמה בחינות יש בזה גבוה מעל גבוה'.
ועוד סיפר רבי שלמה הנ"ל: 'ופעם אחת שמעתי מפיו הקדוש ממש שהבעל שם טוב זללה"ה למד אתו שיחת עופות ושיחת דקלים וכו'. וגם למד עמו סודות שמות הקדושים ויחודים, וגם ספר מעיין החכמה [מיוחס למשה רבינו] לימד אותו ואמר לו פירוש על כל תיבה. וגם הראה לי בספר 'רזיאל' [ספר עמוק וסתום מאד, יש אומרים שהוא הספר שנתן הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון בגן עדן] אותיות וכתב מלאכים, ואמר לי שלימד אותו כל זה, כי כל מלאך יש לו תמונת אותיות א' ב' משונה מחבירו לפי מידתו וערכו ומאיזה עולם הוא, והמשכיל יבין.
וגם הראה לי בספר הנ"ל כמה שמות מלאכים, ואמר לי ממש שעל ידי שמות אלו ידע הבעל שם טוב בכל חודש ניסן בכל שנה איזה ממונים ממנים על העולם, בכדי לידע איך להתנהג עמו ועל ידו. ושאלתי אותו: ולמה בראש חודש ניסן, והשיב: מפני שהוא ראש השנה למלכים'.
ובעל התניא כתב[11]: 'כי נודע מה שהעיד הרב המגיד דמעזריטש ז״ל עליו [על הבעל שם טוב ז"ל], שאם היה בימי התנאים היה פלאי, ממיוחדים שבתנאים, כי רוב תנאים בבריאה, כי משנה ביצירה והתנא בעל משנה מבריאה, ולו היתה נשמה מאצילות כמו המיוחדים שבתנאים'.
וידועה גם כן אגרתו המופלאה של הבעל שם טוב לגיסו רבי גרשון מקיטוב[12] שבה סיפר לו על עליות נשמה שעשה, ובין היתר על עליית נשמה שעשה בראש השנה תק"ז להיכלו של משיח ודברים מופלאים שנתגלו לו שם.
כמו כן הרמח"ל הוא מסוג אותם אנשי פלא, בחור שזכה בגיל עשרים לגילוי שמימי של מגידים שגילו לו את סוד ההנהגה והגאולה[13], המגיד אף ציוה עליו לכתוב חיבור חדש שנקרא 'זוהר תניינא', ואת ענינו ביאר הרמח"ל באגרתו הידועה לזקן מקובלי דורו, רבי בנימין הכהן[14], שהזוהר שחיבר רבי שמעון בר יוחאי הוכן לגאולה ולהצמיח קרן לבית ישראל, אולם הסטרא אחרא חזרה וסתמה הארה זו, עד שבא האריז"ל וניתן לו משמים לפרש את ענין הזוהר של רשב"י ולהשלים את ההארה הראשונה, 'ועתה ברצות ה' להיטיב לעמו, רצה לגלות עוד אורה חדשה מבחינת הזוהר גם כן... והוא בחסדו בחר בי'[15].
תלמידו רבי יקותיאל גורדון ז"ל כתב לאחד ממכריו בווינא על איש האלקים הרמח"ל, וכך תיאר את דמותו[16]: 'כי יש כאן בחור אחד רך בשנים בן כ"ג שנים, קדוש יאמר לו, הרי הוא מורי ורבי בוצינא קדישא איש אלקים וכו' כבוד הרב משה חי לוצאטו, והנה ב' שנים וחצי שנתגלה לו מגיד מלאך קדוש ונורא, והיה מגלה לו סודות נפלאות, אך גם קודם לכן כשהיה בן י"ד שנים היה יודע כל כתבי האר"י בעל פה והיה נחבא אחורי הכלים וכו'. והרי שמונה חדשים שנתגלה לו מלאך קדוש ונורא ומסר לו הרבה סודות וכמה דברים להוריד הישיבה של מעלה בכחם, וציוה לו בהסכמת הקב"ה ושכינתא לחבר ספר הזוהר שקראוהו מן שמיא 'זוהר תניינא', לתיקון גדול הידוע אצלנו וכו', ולפעמים שבא מט"ט שר הגדול וגם רעיא מהימנא, אברהם סבא, ורב המנונא סבא, ולפעמים מלכא משיחא ואדם קדמאה וכו'. והוא יודע כל הגלגולים והתיקונים של כל אדם, חכמת היד ופרצוף, כלל הענין, אין דבר נעלם ממנו' וכו'.
כאשר התגלגלה אגרת זו לרבי משה חאגיז ולעוד מגדולי הדור חשדו את הרמח"ל שהוא בעל דמיון, או גרוע מכך, מכת השבתאות, והתחילה מלחמה נוראה כנגדו, שהובילה בסופו של דבר לגניזת החיבור 'זוהר תניינא' שכתב הרמח"ל יחד עם עוד חיבורים רבים שכתב בנסתר, ונידונו 'מיעוטן בשריפה ורובן בקבורה'[17]. גם כאן אנו רואים כמה היה קשה להם לעכל שבן דורם יזכה למדרגות עצומות כאלו שאינם לפי ערך הדור כלל.
וכמובן שהפלא הגדול העולה על כולנה הוא רבי שמעון בר יוחאי, שזכה לגלות בעולם את סודות התורה ולחבר את ספר הזוהר ותיקוני זוהר שכולל את כל הסודות. והגם שרבי שמעון היה בדור של תנאים שכולם קדושי עליונים, מכל מקום אנו מוצאים גם אצלו דברים שאינם לפי ערך הדור כלל, ודי להזכיר את דבריו הנוראים של רשב"י שהעיד על עצמו באדרא רבא[18] שהוא רואה עתה מה שלא ראה אדם מיום שעלה משה רבינו לקבל תורה בלוחות שניות, וכתב על כך האריז"ל[19]: 'ואחר כך בזמן האדרא רבא, עלה [רבי שמעון] לאותה מדרגה תחתונה שהיה בה משה רבינו ע"ה בזמן לוחות שניות'.
ובהשמטות הזוהר[20] אמר רבי שמעון על עצמו שהוא צדיק הדור שעליו עומד העולם, ועליו נאמר 'וצדיק יסוד עולם'.
ורבי חייא תלמידו אמר עליו[21] בבהירות גמורה: 'לאו רבי שמעון כשאר בני נשא, דכלהו קמיה כשאר נביאי לקמי משה'.
כלומר, כשם שאנו צריכים להבדיל בין קודש לקודש ובין נבואת משה לשאר הנביאים, כך אנו צריכים להבדיל בין מדרגת והשגת רבי שמעון לעומת שאר החכמים, שהוא בבחינת מעלת משה לגבי שאר הנביאים.
וכן בזוהר אחרי מות (סא, א) משווים את אופן גילוייו של הרשב"י לבחינת הנבואה של משה רבינו, ונאמר שם:
'וקודשא בריך הוא יהיב האי לבוצינא קדישא רבי שמעון, ועוד, דסליק ליה לעילא לעילא, בגין כך כל מלוי באתגלייא אתמרו, ולא אתכסיין, עליה כתיב 'פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות'.
ובזוהר חדש פרשת כי תצא אמר עליו רבי יהודה:
'זכאה נפשיה דבר יוחאי, דקודשא בריך הוא עביד עמיה נסין, ואיהו גזיר, וקודשא בריך הוא מקיים. ועתיד למהוי רישא לצדיקייא דיתבי בגנתא דעדן. ויקבל אפי שכינתא, ויחמי לקודשא בריך הוא, וישתעשע עם צדיקייא, ויימא להו, באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו'.
וכל אלו הם רק ממקצת שבמקצת משבחי רבי שמעון הנזכרים בזוהר, שמהם אנו למדים שרבי שמעון היה נשמה פלאית שלא לפי ערך הדור כלל, הגם שמדובר בדור של תנאים, וזכה למעלות והשגות שאין דומה להם, עד כדי כך שהיחס בינו לבין שאר החכמים במדרגת החכמה, הוא כהיחס שבין משה רבינו לשאר הנביאים במדרגת הנבואה, ושהוא עתיד להיות ראש לצדיקים בגן עדן.
ואם יקשה בעיניך כיצד יתכן מהלך כזה שמופיעים בדורות מאוחרים צדיקים בעלי נשמות והשגות גבוהות יותר מצדיקים בדורות קודמים, הבט נא וראה בדברי האריז"ל[22] שהאריך לבאר ענין זה, וביאר שעל אף שהמהלך הכללי הוא שהדורות יורדים והולכים, מכל מקום לגבי כמה יחידי סגולה במשך הדורות לא חלה אותה ירידה, ונתן לזה כמה טעמים, מדוע לפעמים נשמות גדולות שלא לפי ערך הדור כלל יורדות בדור שפל, וסיים בזה הלשון:
'ולכן אל תתמה אם בדורות הללו תמצא צדיקים גדולים, כי אפשר שיהיו נשמות עצומות עד מאד בתכלית, יותר מכמה ראשונים וכו'. ואף על פי שבגמרא אמרו 'וכי אכשר דרא' וכו', היינו בכללות הדור, אבל באנשים רשומים אפשר דאכשר דרא, וכל שכן בדורותינו זה עתה שהוא דרא בתראי, וצריך לגלות בו חכמת האמת כדי שיבא המשיח כמו שכתוב בתיקונים שבזכות הזוהר יתגלה מלכא משיחא (כלומר, ולכן הקדוש ברוך הוא מוריד לעולם בדורות הללו נשמות גדולות מאד כדי שיגלו לנו את סודות התורה שבזכותם תבוא הגאולה) וכו', ודברים אלו נכוחים למבין ולכל מי שירצה להודות על האמת ולהעמיק הענין'.
וכן כתב רבי אברהם שמחה מאמציסלאב[23] בהקדמתו לזוהר חדש רות על רבנו הגר"א, וזה לשונו:
'הגם שכתבתי למעלה שהדורות מתקלקלין והולכין, וכן הלבבות מתמעטין כמאמרם ז"ל (עירובין נג, א), מכל מקום לא נפלאת היא עניין רבנו הגדול ז"ל (הגאון מווילנא) אשר מימות רבנן סבוראי והגאונים ז"ל לא קם אשכול גדול כמוהו, איש אשר הכל בו (סוטה מז, ב), כי כבר לימדנו רבנו הקדוש האר"י ז"ל שזה רק על כלל הדור, אבל יחיד בדור אפשר שיושפע בדור אחרון נשמה גבוה מאוד אשר לא היה דוגמתו גם בהרבה דורות לפניו, לתיקון דורו ודורות הבאים'.
[1] לרבי נפתלי בכרך תלמיד האריז"ל, הקדמה שלישית פרק ו.
[2] מפי מהר"ם אלשיך ששמע זאת מאלמנתו של הבית יוסף ששמעה ממנו.
[3] כמו שאכן אירע, שהאריז"ל נפטר בגיל שלושים ושמונה שנה בלבד.
[5] והרוצה לקבל מושג מה אודותיו, יעיין בספר שבחי האר"י שכתב רבי שלמה שלומיל בן דורו של רבי חיים ויטאל, וכן בכל הקדמתו של רבי חיים ויטאל לשער ההקדמות, ובספר עמק המלך הקדמה שלישית.
[6] היה רב בכמה ערים, והתקרב בגיל מבוגר לבעל שם טוב, חיבר כמה ספרים חשובים בתורת החסידות, תולדות יעקב יוסף, בן פורת יוסף, צפנת פענח, כתונת פסים.
[8] ז"ל שם: 'אחיה השילוני, שקיבל ממשה רבינו ע"ה, והיה מיוצאי מצרים, ואחר כך מבית דינו של דוד המלך ע"ה, והיה רבו של אליהו הנביא, ורבו של מורי זלה"ה'. ומקורו של ה'תולדות' שאחיה השילוני היה רבו של הבעל של טוב, הוא ממכתב שכתב לו הבעל שם טוב עצמו (נדפס בספר מכתבים מהבעל שם טוב ותלמידיו מאת י. ליינער, ווארשא תרפ"ג, מכתב טז) בזה הלשון:
[9] אחד ממובחרי תלמידי הבעל שם טוב, היה מהרבנים הידועים בדורו קודם שהתקרב לבעל שם טוב, ולאחר פטירת הבעל שם טוב המשיך את דרכו בהפצת תורת החסידות, והוא עצמו היה קדוש עליון וזכה להעמיד תלמידים שהאירו את העולם כולו באור התורה והחסידות, כדוגמת רבי אלימלך מליז'ענסק ואחיו רבי זושא ז"ל, האחים רבי שמעלקי ורבי פנחס הורביץ ז"ל, רבי שניאור זלמן מלאדי ז"ל בעל התניא, רבי לוי יצחק מברדיטשוב ז"ל, ועוד תלמידים גדולים רבים.
[10] בעל ספר 'דברת שלמה', מובא בהקדמת ספר 'מגיד דבריו ליעקב', תורתו של המגיד ממעזירטש שנכתבה על ידי תלמידו רבי שלמה מלוצק הנ"ל.
[11] מאמרים הקצרים ערך 'צדיקים'.
[12] נדפסה לראשונה בסוף ספר בן פורת יוסף לרבי יעקב יוסף מפולנאה ז"ל. ואגב, אגרת זו היא מוסמכת ביותר, ומקובל על כל גדולי החסידות וכן להבדיל על החוקרים, שיצאה מתחת יד הבעל שם טוב, ועד היום קיימת האגרת המקורית בחתימת יד הבעל שם טוב.
[13] כל ענין המגיד נכתב על ידי הרמח"ל עצמו באגרתו לזקן מקובלי דורו רבי בנימין כהן, אגרות הרמח"ל הוצאת מכון רמח"ל אגרת טו.
[15] ראה עוד בפתיחה לחיבורו של הרמח"ל 'זוהר תניינא' שנותר בידינו, מה שנאמר לרמח"ל מפי אליהו הנביא, אברהם אבינו, ומשה רבינו: 'והא אליהו נביאה מהימנא אתי, פתח ואמר [לרמח"ל]: ר' ר', זכאה חולקך דכלהו רזין עלאין מתגלין לך, ולית דאתגניז מקמך, דכל תרעין סתימין מתפתחין לגבך ודאי. זכאה חולקך דאיילתא [-השכינה] לא עאלת קמי מלכא מיומא דאתחרב בי מקדשא כמה דעאלת השתא בגינך, בר בזמנא אחרא בימי רשב"י בוצינא קדישא. 'והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע', אלין רשב"י וחברוהי, אבל 'והמשכילים' תרין, חד רשב"י בוצינא קדישא, וחד אנת חסידא קדישא, לאסגאה שאר חבריא וכו', דכלא מלה חדא, דא שירותא ודא סיומא וכו'. ובשעתא דתסגי חכמתא בעלמא דכתיב 'כי מלאה הארץ דעה' וגו', יהון כלהו ישראל טעמין ביה טעמא, כל חד לפום חילא דיליה וכו'. כגוונא דא, זהר דא יהא כליל מששים רבוא נשמתין דישראל ודאי, וכל חד וחד ישכח חולקיה, ואנת תהא כליל לכלהו'.
והא אברהם סבא חסידא אתי, פתח ואמר, ר' ר', זכאה חולקך וכו', רשב"י בשירותא ואנת בסיומא'.
