מאמר ב - הזיקה בין עולם המוסר הליטאי לדרך החסידות

כתוספת חיזוק למה שנכתב במאמר הקודם על ההתקרבות בין העולם הליטאי לעולם החסידי, ובפרט באמצעות דרך המוסר, נציין לשני מכתבים אישיים של שנים מגדולי ליטא בדור הקודם, שבאו משני בתי מדרשות שונים, הכותבים דברים ברוח זו:

המכתב הראשון הוא מהג"ר יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל בעל השרידי אש [שהיה מגדולי התורה בגרמניה, והיתה לו שייכות גדולה לעולם המוסר], שכתב במכתב שנדפס בספר שארית מנחם (ח"ג עמוד כו) לגאון הרב שמואל יעקב רובינשטיין זצ"ל כך:

'ואמנם אני הקטן מנעורי גדלתי בין אנשי ליטא, וזכיתי לשמש את גדולי גאונינו אשר סללו נתיבות חדשים ללימוד ועיון בגפ"ת בהעמקת יסודות שיטות הגמרא והראשונים ובהבנת הענינים לכל עומקם בהגיון ישר, הנה מנעורי נפשי נמשכה בחבלי קסם אחרי ספרי החסידות, ותמיד כשאני מעיין בהם הריני טועם טעם של רוממות הרוח ועליית נשמה, והכל מודים כי מה שעשו גאוני ליטא להרבצת התורה והגדלת אהבתה, עשו גדולי החסידות לחיזוק האמונה ולהעלאת הרוח בישראל, ומי שנפשו מלאה כיסופים וצמאון לאור הגנוז בחגוי התורה והמצוות, יוכל לרוות צמאונו רק ממעינות החסידות. ההתנגדות לחסידות כבר עברה ובטלה מן העולם, הכל יודעים שהחסידות משמשת תריס בפני התרבות הנכרית החותרת חתירות תחת יסודות היהדות, והבעש"ט הקדוש נבג"מ הוא שיצר את תיבת ההצלה, והדברים עתיקים'.  

והמכתב השני, מהמשגיח הגה"צ רבי שלמה וולבה זצ"ל, שהוא אחד מהחותמים של תקופת המוסר, ואפשר לראות בדבריו כעין מסקנא על יחסה של תנועת המוסר לחסידות, וז"ל (אגרות וכתבים ממרן רבינו המשגיח זללה"ה ח"ב אגרת תנד):

'ידידי, בהזדמנות זו הנני לספר לך שאני שומע מ... נ"י שיש בין הילדים ויכוחים סוערים בעד ונגד החסידות. יתכן שכדאי להגיד לילדים משהו על הבדלי הדרכים של חסידות ומוסר, אשר בעצם שתי הדרכים יסוד אחד להם, וגם המטרה אחת. הרבה פעמים נדמה לי כי רבינו ר' ישראל סלנטר זללה"ה בא כמשלים לדרך החסידות, לא כסותר, וראה במכתב סימן ל' באור ישראל ד"ה היוצא מכלל דברינו, ששם מבסס הוא עבודת האדם על שלושה יסודות: רגש, כבישת היצר, שמחה. ופלא הוא, הרי רגש ושמחה הן הן יסודות החסידות גם כן, אלא שהגר"י סלנטר העמיק את הרגש והשמחה.

והמחלוקת בין שניהם היא בדברים העומדים ברומו של עולם, כידוע שר' חיים וולוזינר זללה"ה מתאר ענין ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין אחרת מכפי התניא. יתכן שבעצם אין שם מחלוקת, אבל התניא מבסס כל העבודה על ענין "ממלא כל עלמין", שזוהי דרך החסידות, ור' חיים וולוזינר מבסס כל העבודה דווקא על ענין סובב כל עלמין (עי' שער ג' בנפש החיים).

אדמה תמיד כי ישיבה ליטאית יכולה גם כן לחנך חסידים, אבל חסידים אמיתיים דוגמת המחונכים הגדולים של גדולי האדמורי"ם שהיו בעלי שיעור קומה (החסידים, לא רק האדמורי"ם), וכמובן שאין לסבול ביטול הדדי של חסידים ולא-חסידים (ענין ה"התנגדות" כבר עברה מן העולם כליל, כמדומה!)'.

אם הרב וולבה זצ"ל החזיק שישיבה ליטאית יכולה לחנך חסידים אמיתיים בעלי שיעור קומה, ברור מכך שלא ראה בדרך הישיבות דבר מהותי הסותר לדרך החסידות השורשית, אלא החסידות יכולה בהחלט לצמוח על הקרקע הפורייה של עולם הישיבות. כמובן שיש בחסידות תוספת והרחבה על מה שמקנים בישיבה, אולם באופן שמשלים ולא באופן שסותר.

וכזו היתה גם גישתו של הגרא"א דסלר זצ"ל, שסבר שבזמננו הדרך הנכונה היא לשלב את דרך המוסר עם דרך החסידות יחד (ראה מה שכתב בזה באורך במכתב מאליהו ח"ה עמוד 35-39), וכך היתה דרכו בקודש, ללמוד בעיון את ספרי גדולי החסידות, ובפרט בספרי בעל התניא ופרי הארץ וליקוטי מוהר"ן ורבי צדוק הכהן מלובלין, ולשלב יסודות מדבריהם בשיחותיו, כניכר לכל הלומד בספר מכתב מאליהו, וכמו שהעיד על כך חתנו הגר"י גאלדצהאלר בספרו קדשי יהושע (ח"ה עמוד אלף תשנא) וז"ל: 'ספדי חב"ד וספרי הרה"ק מוויטעבסק וספרי הר"ן מברסלב וכו', כל הספרים האלו היה מורי וחמי בקי בהם ובמשנתם, והוסיף עליהם ביאור אחר ביאור בסוד כוחות הנפש ומדותיו, וספרי רבי צדוק הכהן היו חביבים בעיניו מאוד, ועסקתי הרבה עם מו"ח בדבריהם... הפליג מאוד ברוב חכמה הגנוז בליקוטי מהר"ן ואמד לי שצריך להיות מבין על תורתו ועל ספריו. כשהייתי בארץ ישראל בשנת תש"ל סיפד לי החסיד הישיש ר' בנציון אפטער זצ"ל בבני ברק, מותיקי חסידי ברסלב, שעסק הרבה עם מו"ח בספרי הר"ן מברסלב. מו"ח היה בקי מאוד בכל ספרי מהרמ"מ מוויטעבסק כידוע, והיה ספר פרי הארץ יסוד לכמה שיחות שלו, ופעם שמעתי ממנו שיחה ברבים שציטט מאמר מפרי הארץ, שכחתי איזה מאמר, ואמר בהתפעלות כי לומר חידוש כזה צריכין רוח הקודש'.

ועוד מביא שם: 'הייתי נוכח כשגדול אחד שאל את מו"ח מאין לקח לו דרך ללמוד ספרי קבלה וחסידות בעיון, והשיב לו שגיסו הגאון הצדיק ר' דניאל הי"ד ציווה לו ללמוד הכל 'אלעס לערנען' וכו', ושוב הקשה הגדול הנ"ל למו"ח, א"כ בקעלם אמאי לא למדו קבלה וספרי חסידות, והשיב לו מו"ח דעיקר מכל הספדים הנ"ל הוא להגיע ל'והשבות אל לבבך', ובקעלם הגיעו למדרגה זו בטוהר לבבם בלבד ולא היו צריכים שם לספרים אלו לסיוע, משא"כ אנו דרחוקים אנו מהשבות אל לבבך, ולפיכך אנו צריכים להרבה חכמה'.

דרך החסידות כדרך נוספת במוסר ועבודת ה' 

ברובד מסויים, כאשר יוצאים מההסתכלות ה'פוליטית' והכיתתית ומסתכלים רק על התוכן והמהות, אפשר גם לראות כיום את דרך החסידות כעוד דרך במוסר ועבודת ה', וכשם שספרי המוסר אינם שווים ויש ביניהם חילוקים רבים, כך קיימת דרך החסידות שמעוררת את הלב לעבודת ה' בדרך מיוחדת משלה, וגם בה יש גוונים ואופנים רבים, וכמו שלא צריך להיות 'חסיד' של הרמח"ל כדי ללמוד מסילת ישרים, כך אין תנאי מוקדם להיות 'חסיד' מבית מדרשו של הבעש"ט כדי ללמוד ספרי חסידות, ואם יש אדם שמדבר אל לבו ספר חסידות מסויים, מדוע לא יאחז בדרכו ויעבוד את ה' על פיו.

כך למשל אפשר לראות בכתבי הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצ"ל (לב אליהו ח"א עמוד רמב) שמעורר על הצורך בלימוד מוסר, ועל כך שכל אחד יחזיק בספר שמעורר אותו, וכותב: 'אם אחד יש לו שייכות לחב"ד ומתעורר על ידי לימוד תניא, ילמוד תניא, והשני מתעורר ע"י לימוד ספר ראשית חכמה, ילמוד ראשית חכמה, וכיו"ב. והעיקר אם אדם מרגיש שספר זה מעוררו לתשובה ולהתקרב אל ה' יתברך, יקחהו ויתמיד בו'.

הרי שבמדף ספרי המוסר בישיבה, אליבא דרבי אליהו לאפיאן, יכולים לשכון זה לצד זה מסילת ישרים, חובות הלבבות, ראשית חכמה, תניא, [ואפשר להוסיף: נועם אלימלך, ליקוטי מוהר"ן, ועוד ועוד ספרים], בלי שקיימת בכך שום סתירה או ניגוד, אלא אדרבה, כולם רעים האהובים המנעימים זה לזה, וכל אחד יכול לבחור לו ספר שמדבר אליו ומעורר אותו לעבודת ה' לפי סגנונו ודרכו. ואולי אם היינו זוכים להסתכלות פשוטה ואמתית כזו, הרבה מהקושיות והספקות וההיסוסים היו נעלמים מאליהם.

אמנם, אליבא דאמת דרך החסידות איננה ענף מענפי דרך המוסר הרגילה, ונפתחו בה היכלות שלימים ואף התחדשו בה חידושים רבים, למי שזוכה להעמיק בדברים, ואי אפשר להכניס את כל כולה לתוך הקטגוריה של 'ספרי מוסר', אולם כוונתנו בזה שדרך זו לכל הפחות 'איננה גרועה' יותר מאיזו שיטה ודרך במוסר, ומי שמחפש להתחזק בעבודת ה' יכול לקחת ממנה חיזוק כמו שלוקח מכל ספר מוסר אחר, שכן לזכות להיות 'חסיד' אמיתי זה כבר עוד שלב, אבל עצם האפשרות ללמוד בספרי חסידות ולקבל מהם יסודות בדרכי עבודת ה' וגם להתנהג על פיהם, נתונה לכל אחד ואחד, ואין צריך לזה שום תנאי מוקדם.