מאמר ט: עניין לימוד התורה במשנת ברסלב – המשך

 לאחר שנתבארו במאמרים הקודמים קווים כלליים של שני הדרכים בעניין תורה ותפילה [כשהמונח 'תפילה' כולל את כל חלקי עבודת הלב], ונקודת הקושי שבכל אחת מהם, נשתדל לבאר במאמר זה מה חידש מוהר"ן בעניין, ומהו הפתרון שמציע לבעיה זו.

וכבר הבאנו לעיל מה שכתוב בספר אבניה ברזל (אות י): 'מוהרנ"ת אמר שרבינו זצוק"ל חיבר יחד הטוב מן הפרושים והטוב מן החסידים, היינו שהפרושים העיקר אצלם הוא התורה הקדושה, אבל מהתפילה הם רחוקים, והחסידים העיקר אצלם הוא התפילה, אבל מהתורה הקדושה הם רחוקים, ורבינו זצוק"ל כללם וחיברם יחד, דהיינו לעסוק בתורה ותפילה יחד'.

ובשיח שרפי קודש (ח"ב סימן פז) מובא: 'רבינו אמר פעם: המתנגדים אומרים שהעיקר הוא לימוד התורה, והחסידים אומרים שהעיקר הוא עבודת התפילה, ואני אומר להתפלל ללמוד ולהתפלל'.

והנה כתובה כאן נוסחה מופלאה 'לעסוק בתורה ותפילה יחד', אבל עדיין צריך לבאר למעשה כיצד הדברים משתלבים בפועל, ומהו עניין החיבור בין תורה לתפילה.

ונראה שיש כאן שלוש נקודות ששלושתם יחד יוצרות את החיבור שבין התורה לתפילה.

א. להקדיש זמן רב ככל האפשר הן לעסק התורה והן לעסק התפילה, ולהתייחס לשני העיסוקים האלו כעיסוקים העיקריים בחייו של יהודי.

ב. שהתפילה תשפיע על צורת לימוד התורה, באופן שהלימוד יהיה יותר עם הרגשת אמונה בקדושת התורה, ומתוך הרגשת קירבת ה'.

ג. שלימוד התורה ישפיע על התפילה, ויגרום שעיקר התפילה תהיה לזכות לקיים את התורה ולהגיע לקרבת ה', ולא רק על צרכים וחסרונות גשמיים.

* * *

ונבאר תחילה את הנקודה הראשונה של הרחבת העסק בתורה ובתפילה יחד.

הנה בדרך כלל מי שנוטה להחשיב במיוחד את עסק התורה, עלול לזלזל מעט בערך התפילה ולראות בהקדשת זמנים לתפילה [מעבר לתפילות הרגילות והמחויבות] 'ביטול תורה', לפעמים זה ממש ענין שנקבע בתורת השקפה, ולפעמים זה רק ענין שבהרגשת הלב אף שבשכלו אינו חושב כך, והוא משום שהתרגל בהשקפת עולם שכלתנית שנותנת מקום רק לדברים שבשכל ואינה מחשיבה כל כך דברים שבלב, כמו תפילה שעיקרה עבודת הלב, ועבודת הלב נראית בעיניו דבר שאין בו ממשות.

אולם מי שרוצה לקבל את דרכו והדרכתו של מוהר"ן, חייב לעקור משכלו ולבו השקפה זו שרואה בריבוי תפילה [לאברכים שמסוגלים ללמוד בשעות האלו] 'ביטול תורה', ולדעת שכדי לזכות לתיקון הנפש באמת בדורנו אין כמעט דרך אם לא על ידי העסק בתורה ובתפילה יחד, וכידוע שמוהר"ן רצה שכל אחד ואחד יקדיש בכל יום שעה לכל הפחות לתפילה בהתבודדות, מעבר לשלושת התפילות הקבועות, ולא ראה בזה הקדשת זמן רב מידי לתפילה ו'ביטול תורה', אלא אדרבה, ראה בזה את הדרך היחידה לקיום התורה בדורנו, וגם נתן מקום להוסיף זמני תפילה מעבר לכך, וכידוע שהיו אנשים שציווה עליהם להתבודד שעתיים בכל יום (שיחות הר"ן, רלב), וגם הוא בעצמו נהג להקדיש מידי פעם ימים שלימים לתפילה בלבד (שיחות הר"ן, קסב).

וגם אם לפעמים אדם מרגיש צורך להתפלל בשדה או בקברי צדיקים וכדומה, וגם הנסיעה לוקחת זמן, צריך לעקור מהלב את ההרגשה כאילו יש בזה בזבוז זמן וביטול תורה, אלא לדעת שכמו שאדם נוסע לפעמים לקבל תורה מאדם גדול או לשמוע שיעור תורני חשוב, ו'מבזבז' זמן על הנסיעה, כך לפעמים צריך 'לבזבז' זמן על נסיעה לצורך תפילה, ובאמת אין בזה בזבוז זמן כלל, אלא הנסיעות הללו הם חלק בלתי נפרד מעבודת ה', וכמו שידוע לכל מי שמצוי בתורתו של מוהר"ן, תורות ושיחות נפלאות על גודל מעלת עבודת ה' שישנה בנסיעות ממקום למקום לצורך עבודת ה'. וכמובן שכל ערום יעשה בדעת לסדר את סדרי התפילה באופן מסודר שלא יפריע לסדרי הלימוד, אולם על כל פנים כל עובד ה' בדרכו של מוהר"ן יודע שיש צורך גם בסדרי לימוד וגם בסדרי תפילה.  

ונכלל בזה ההכרח להעלות את התפילה מהמקום המזולזל שבני אדם רגילים להתייחס אליה ['דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן' (ברכות ו, ב)], ולהשוות את מעלתה לעסק התורה. וכמו שהרחיב לבאר בליקוטי הלכות (ראש חודש ה) שמה שאמרו בגמרא (שבת י, א) שהתפילה נקראת חיי שעה לעומת התורה שהיא חיי עולם, זה נאמר על תפילה שהיא על ענייני העולם הזה כמו שפירש רש"י שם, אבל תפילה שהיא על התורה בעצמה, היינו שמתפלל לקב"ה שיזכה להבין את התורה ולקיימה, הרי היא במדרגת התורה בעצמה. 

ומי שיקשה בעיניו לקבל חידוש זה מהליקוטי הלכות, אפשר להצביע בפניו גם על דברי הגר"א בביאורו לתיקוני זוהר חדש (תיקונים מזוהר חדש דף כט, ב בתיקוני זוהר עם ביאור הגר"א) שעולה כן מדבריו, ונציע את דבריו בקצרה.

 בתיקוני זוהר שם מבואר שישנם שני סוגי תפילות, יש תפילה שפונה אל מדרגה שנקראת 'עולם ארוך', ובתפילה זו צריך להאריך, ויש תפילה שפונה אל מדרגה שנקראת 'עולם קצר', ובתפילה זו צריך לקצר, ומביא התיקוני זוהר דוגמא לתפילה של 'עולם קצר' שצריך לקצר בה, מתפילתו של משה על מרים 'א-ל נא רפא נא לה' שהיתה זו תפילה קצרה, ותפילה שצריך להאריך בה בבחינת 'עולם ארוך' היא כגון מה שכתוב במשה 'ואתנפל לפני ה' ארבעים יום וארבעים לילה'.

ומבאר הגר"א ש'עולם קצר' היא מדרגת המלכות שנקראת עולם הזה, והכוונה לתפילה על ענייני עולם הזה [כמו התפילה על רפואת מרים], 'ומי שמבקש על עולם הזה יקצר', ועולם ארוך הוא מדרגת התפארת שהוא מדרגת התורה, והכוונה על תפילה על ענייני התורה [או תפילה על כלל ישראל כמו תפילתו של משה ארבעים יום], ומי שמתפלל על ענייני התורה שנוגעים לעולם הבא, יאריך.

ומבאר הגר"א שזהו מה שאמר רבא בשבת (י, א) על מי שהאריך בתפילתו 'מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה', שכן תפילה זו היתה על ענייני העולם הזה שנקראים חיי שעה, אולם תפילה על ענייני עולם הבא נקראת 'חיי עולם' כי היא במדרגת התורה. ומביא הגר"א ראיה נוספת לכך, מהגמרא (ברכות נ, א) שאומרת 'ובשאלה לא? והכתיב הרחב פיך ואמלאהו? ההוא בדברי תורה כתיב', ולומד הגר"א שבדברי תורה יש להרחיב ולהאריך בבקשה כדי שימלא הקב"ה את כל משאלותיו.