דרך ברסלב בעבודה ה'
שאלה:
יצא לי לשמוע פה ושם רעיונות מתורת ברסלב, ובאופן כללי אני נהנה מהדברים, אולם בכל אופן הייתי רוצה לשמוע הגדרות כלליות יותר מהי תורת ברסלב, ומהו המסר שלה. אולי תוכל לנסות להגדיר לי את הדברים?
תשובה:
תורות ועצות
ראשית, צריך לדעת שכאשר אנו מדברים על תורת ברסלב אנו מדברים על שני חלקים שהם אחד: תורה רעיונית עמוקה, ותורה מעשית שהיא דרך חיים כפשוטו. שני החלקים הללו נקראים בתורת ברסלב בשם 'תורות' ו'עצות'.
התורות שלומדים בספרי ברסלב (בעיקר בספר 'ליקוטי מוהר"ן' ומפרשיו ובספרו הגדול של רבי נתן 'ליקוטי הלכות') שייכים לרובד של חלק הנסתר שבתורה הנקרא 'פנימיות התורה', אבל באופן שהדברים שייכים לכל אחד ואחד, כי תורת החסידות מיסודו של הבעל שם טוב נ"ע גורסת שפנימיות התורה היא דבר ששייך ומוכרח לכל אחד ואחד ממש, לכל אחד במקום שבו הוא נמצא.
וזהו אחד הדברים שעובדי ה' פנימיים המחפשים לזכות לְדעת פנימית ועמוקה בעבודתם - מוצאים בברסלב, בתורות אלו הם מוצאים אור נפלא של 'פנימיות התורה' באופן ששייך לעבודת ה' אצל כל אחד ואחד לפי בחינתו ודרגתו, והזוכה ללמוד בספרים אלו בעיון זוכה לדברי תורה שמעניקים לו דעת נפלאה, כי זה סוג דברי תורה שלא יוצאים מהם רק עם העניין המסויים שאותו למדת עכשיו, אלא הם דברי תורה שהם בבחינת 'הקדמות' כלליות, שפותחים את העיניים לראות אחרת כל דבר בעולם - הן בעבודת השם, לראות את החשיבות של כל דבר וכו', והצורך וההכרח בקשיים והייסורים וכיוצא בזה, וההבנה שאינם דבר של בדיעבד, והן בענייני העולם, אפילו בגשמיות העולם, מקבלים עיניים להסתכל על דברים ממבט קצת יותר גבוה, יותר אמיתי, ומבינים איך שום דבר אינו סתם, וכמובן יש בזה אין סוף דרגות, ובכל דרגה של דעת שמשיגים זוכים מתוך זה לדרגה נוספת של אמונה גם במה שלא משיגים, כי רואים כמה אנו לא מבינים כלום.
על כל פנים זהו עניין אחד של התורות, שזה ענין של 'דעת', ובאמת רואים שאפילו אנשים פשוטים שעוסקים בתורת מוהר"ן, בדרך כלל יש להם חידושים נפלאים מאוד, כמובן שזה לפי בחינתם ומדרגתם, אבל על כל פנים השכל נפתח להם, וגם אנשים פשוטים נפתח להם אור הדעת וזוכים לחדש חידושי תורה נפלאים על פי הקדמות שלומדים בליקוטי מוהר"ן וליקוטי הלכות.
ובנוסף לכל זה ישנם גם את ה'עצות' שלפי האמת הם דבר אחד עם התורות, כי גם הם אותו אור של פנימיות התורה, אבל בהתלבשות נוספת שמגיעה למדרגה של 'הלכה למעשה' ממש, שכן מהחלק של ה'תורה', הלימודים והביאורים שלומדים ומבינים דברים בתורה ובעולם, יוצא הלכה למעשה שהם עצות פשוטות ונפלאות, אשר מצד אחד נמשכים ממקום גבוה מאוד, וכמו שאמר מוהר"ן[1]: 'כל הנהגה והנהגה שאני מצוה לעשות הוא סגולה, ותיקון, ומועיל על מה שעבר, ועל העתיד, ולאחר ההסתלקות של האדם, ולימות המשיח, ולתחיית המתים, ולעתיד לבוא', 'וכל ההנהגות שציוה, אפלו ההנהגות שהיו נראים כדברים פשוטים, לא היתה שום הנהגה על פי פשוט כי היה לו זכרונו לברכה, בזה כמה וכמה סודות נסתרות ונוראות מאד. אבל לנו לא גילה שום דבר, רק ציוה לעשות הדבר בפשיטות והוא עשה בזה מה שעשה'[2].
אבל מצד שני הם עצות נפלאות על כל דבר וענין בחיים, באופן שאדם שהולך עם העצות הללו עם דעת, יש לו הדרכה ברורה ונפלאה על כל תחום ותחום בחיים, עצות פשוטות מלאות חן וחכמה, תמימות ושמחה, ואדם מתחיל לחיות חיים שמחים ומאושרים.
יחד עם זאת, בתורת ברסלב מודגש מאוד שתכלית הלימוד בספרי מוהר"ן, כמו גם בכל התורה כולה, היא להוציא מהדברים הלכה למעשה ולקיים את העצות שיוצאות מהם הלכה למעשה ממש. וזה מה שנותן גם לאנשים פשוטים שאין בכחם להעמיק בתורות שבליקוטי מוהר"ן, חיבור חזק לתורת מוהר"ן, על ידי קיום העצות. וכמו שכתב רבי נתן בהקדמתו לליקוטי מוהר"ן:
'כי גם אשר קצרה ידו להבין דברים עמוקים, גם הוא יוכל למצוא מרגוע לנפשו בדברי הספר הקדוש הזה, בדברי העצות הקדושות והמוסר הנפלא היוצאים מכל תורה ותורה, כפי אשר יאיר ה' עיני שכלו להבין כוונה הפשוטה שהכניס רבנו זכרונו לברכה בתורתו הקדושה. כי באמת כל דברי הספר הנורא הזה. הם השגות עליונות גבוהות ועמוקות מאד מאד עד אין סוף ואין תכלית, ונעלם ונסתר ונתלבש בהם דברים גבוהים ועליונים מאד אשר אינם מוזכרים כלל בתוך התורה כי אם בדרך רמז וסוד, וכל כתבי האר"י ז"ל ומאמרי הזוהר הקדוש ותיקונים וכל דרכי הקבלה הקדושה, כולם כאחד כלולים בדברי הספר הקדוש הזה. וכל תורה ותורה מדברת מכוונות מיוחדות מאיזה מצוה ומשער מיוחד מה'עץ חיים' בדרך נפלא ונורא מאד, כאשר עינינו ראו ולא זר אשר פתח עינינו והראה לנו לפעמים כטיפה מן הים מעוצם כוונתו, וכאשר הובא בתוך הספר לפרקים איזה רמזים בעלמא. כי כל תורה ותורה כלול מפרד"ס, ובכל אחד ואחד הן בדרך פשט הן בדרך רמז וכו'. בכולם יש בהם עמקות גדול נפלא ונורא מאד.
אך עיקר כוונתו הקדושה הוא פירוש הפשוט שבכל תורה ותורה, כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, כמבואר כבר כמה פעמים שכל עיקר כוונתו הקדושה בכל תורה ותורה שגילה ובכל דבור ודבור שיצא מפיו הקדוש, הכל היה רק בשביל לזכות את ישראל להביאם לידי מעשה ישרה, לרמז להם מרחוק ומקרוב להורות להם עצות ותחבולות עמוקות ונפלאות להתקרב להשם יתברך מכל מקום שהוא, כאשר יראה הרואה בעיניו אם ירצה להסתכל בעין האמת לאמתו, כי כל כוונתו הקדושה היה רק שנשתדל להבין העבודה והעצות היוצאים מכל תורה ותורה, ושנבקש מהשם יתברך ונשתטח לפניו יתברך ונשתדל לקיים ככל הכתוב בהם בפשיטות. ובה' בטחנו שכל מי שישים עינו ולבו היטב לדברי קודש הנאמרין בספר הקדוש הזה, יתלהב לבו ויפתחו עיניו ויכסוף וישתוקק מאד לעבודתו יתברך, עד אשר ישוב אל ה' באמת, בכל לבבו ונפשו ומאדו, ולב חזק כצור יזיז ממקומו, אם אבן הוא נימוח, אם ברזל הוא מתפוצץ. כאשר שמענו מפיו הקדוש ז"ל שאמר שמי שיסתכל בספר הזה בעין האמת, בודאי יהיו נפתחין אצלו כל גידי קשיות לבבו, ויהיה נעשה בעל תשובה גמור'.
כמה נקודות מרכזיות בדרכו של מוהר"ן
והנה כמובן שאי אפשר להקיף בכמה מלים את דרכו של מוהר"ן, בוודאי לא בחלק של התורות, ואפילו לא בחלק של העצות, כי הדברים כוללים את כל חלקי התורה והעבודה, די לפתוח את ספר ליקוטי עצות שחיבר רבי נתן (ספר נפלא שבו ליקט רבי נתן בקיצור את כל העצות שיוצאות מהספרים ליקוטי מוהר"ן ושיחות הר"ן, סיפורי מעשיות וחלק מספר המידות, ובמהדורות מאוחרות נוספו בו עוד עצות מספרי ליקוטי הלכות של רבי נתן, מסודר לפי נושאים על פי סדר הא' ב') כדי לראות שהעצות נוגעות לכל נושא ונושא בעבודת ה', ולא הניח דבר קטן וגדול שלא דיבר עליו וסלל בו דרך של עבודה למעשה. אולם אף על פי כן נציין בקצרה כמה נושאים עיקריים שתופסים מקום מרכזי בתורת מוהר"ן, ובעז"ה בשיחות הבאות נרחיב מעט יותר על חלק מהנושאים.
תפילה. הנושא המדובר ביותר בתורת מוהר"ן הוא הנושא של תפילה, וכבר אמר מוהר"ן שכל עסקו הוא תפילה, 'כי בענין תפילה היה מרבה לדבר עם אנשיו, והזהירם מאד להרבות בתפלה והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו, כמבאר בספריו הקדושים, ויותר מזה הרבה לדבר עמנו וחיזק אותנו בהתחזקות בלי שיעור, להרבות בתפלה והתבודדות'[1], וכבר בסימן א של ליקוטי מוהר"ן הוא מדבר על ענין החיבור של תורה ותפילה, ולאחר מכן בסימן ב הוא מדבר על כך שעיקר כלי זיינו של המשיח הוא התפילה ובכוחה יכבוש את כל העולם[2]. ובאופן כללי, זהו אחד הלימודים העיקריים שלומדים בבית מדרשו של מוהר"ן, כיצד מתפללים, כיצד הופכים את התפילה ממשהו יבש ושגרתי למשהו חי אמיתי ומרגש, לקשר זורם ובריא בין היהודי לבוראו, וכיצד נהפכים ל'אנשי תפילה', אנשים שכל מהותם היא תפילה, אנשים שזוכים לכל ענין בעבודת ה' ובעולם הזה על ידי התפילה[3]. וכיצד פונים לקדוש ברוך הוא בכל מצב שהוא ומקבלים ממנו כח, שמחה, תקוה וחיזוק, באופן מידיי.
תורה. כמו כן הוא מדגיש מאד את הנושא של לימוד תורה בקביעות חזקה, לימוד כל חלקי התורה[4], לחפש את הנעימות שבתורה, קביעות ללימוד הלכה כל יום, ודגש חזק על לימוד ושמירת הלכה[5]. וכן חיבור תורה ותפילה יחד, על ידי שכל דבר שלומדים מתפללים לזכות אליו[6].
התחזקות. עוד נושא שמודגש מאד בתורת מוהר"ן הוא התחזקות, הן בזמן של עליות, לשאוף תמיד ליותר ולא לעצור, והן בזמן של ירידות, שאף שעל כל אדם מוכרחים לעבור זמנים של ירידות, כבדות וחוסר חשק ו'מוחין דקטנות', מכל מקום יש להתחזק לא להפוך כל ירידה לנפילה ולא ליפול ברוחו משום דבר, ולחפש תמיד את הדרך לצאת ולעלות גם מהמצבים הקשים ביותר, וזה נקרא אצלו 'בקי ברצוא בקי בשוב'[7]. ויש בעניינים הללו תורות עמוקות[8] ועצות נפלאות, ומוהר"ן אינו מסתפק בלומר 'צריך להתחזק', אלא מלמד דרך עמוקה ופשוטה כאחת כיצד ניתן לזכות לחיזוק נפלא בכל מצב.
שמחה. עוד נושא שמוהר"ן מעמיד אותו במקום מאוד מרכזי הוא השמחה, השמחה היא המצב הנפשי שמעמיד את האדם במצב שהוא כשיר לעבודת ה' בזריזות וחיזוק, ולעמוד כנגד תאוות ופיתויי העולם הזה[9], מוהר"ן מלמד שהשמחה איננה תלויה בהישגים אלא היא בעיקר 'שמחה בעצם' שאינה תלויה בדבר, שמחה על עצם היהדות ועל הדברים הטובים שכל אחד ואחד זוכה להרבה מהם או לפחות לחטוף מהם פה ושם[10]. וגם בזה יש תורות ועצות רבות כיצד לזכות לשמחה, כשהעצה המרכזית היא העצה של הנקודות הטובות[11], לפתח מבט חיובי על עצמו ועל הסובבים אותו, ולראות את הטוב שבעצמו כדבר עיקרי ומהותי, ואת הרע שיש בו כקליפה חיצונית שאיננה חלק ממהותו, שזהו המבט של הקדושה, להיפך מנקודת המבט של הטומאה שרואה את השלילי שבעצמו ובעולם כדבר מהותי ועצמי, ואת הטוב כדבר שולי וזניח.
התבודדות. ויש כמובן את הנושא של ההתבודדות, שהוא כולל בתוכו עניינים רבים, כגון תפילה פרטית על כל צרכיו (שזו עיקר צורת התפילה המקורית, וכך התפללו כולם לפני שאנשי כנסת הגדולה תיקנו את מטבע התפילה); משפט - ששופט ודן את עצמו ואת מצבו, תוך כדי שיחה בינו לבין קונו, ומברר האם ראוי לו להתנהג כפי שהתנהג[12]; שיחה בינו לבין קונו - כמו שמשוחחים עם חבר טוב אמיתי, עם דיבורים של אמת על מצבו ותחושותיו ותקוותיו עליותיו וכשלונותיו, בלי להסתיר כלום[13], ריצויים ופיוסים לפניו יתברך שיקרבו לעבודתו, הודאה על כל הטוב, צעקה, אנחה, ועוד ועוד. וגם על זה יש תורות עמוקות ועצות נפלאות כיצד לזכות להתבודדות. ובאופן כללי על עצה זו אמר שהיא העצה הכוללת ביותר, כי מי שיקיים עצה זו יזכה לבא על ידה להכל[14].
שיחת חברים בעבודת ה': עוד נושא מרכזי בתורת מוהר"ן הוא הצורך של כל אחד ואחד לשוחח עם חברים בעבודת ה', במטרה לקבל מהם ולהשפיע להם, כי בכל אחד ואחד מישראל יש נקודה יקרה שאין בחברו, ובנקודה הזו כולם צריכים לו, ועליו לגלות נקודה זו ולהשפיע ממנה לאחרים. מוהר"ן מלמד שיש בכוחה של שיחת חברים בעבודת ה' לשבור את הכיסויים שאוטמים את הלב, ולזכות ללב חי ומרגיש יותר[15].
אמונה. כמו כן מוהר"ן מרבה לדבר על אמונה פשוטה ובהירה שמאירה לאדם את כל נבכי החיים, והתרחקות מחקירות באמונה שלא מביאות לתכלית הרצויה ועלולים להרחיק את האדם מהתכלית.
יראת שמים וזכירת התכלית. בנושא של יראת שמים שבו תלוי הכל, מוהר"ן מזהיר להתחיל דווקא עם יראת העונש שהיא התחלת הכניסה לעבודת ה'[16], אבל יחד עם זה מזהיר מאד מיראה שמרחיקה את האדם בפנימיותו וגורמת לו לחוסר רצון להתקרב לה' יתברך, אלא היראה צריכה להיות דווקא באופן של 'יראת ה' לחיים', שמביאה לידי חיזוק ושמחה, וזה כאשר זוכים לדעת האמתית שאין שום יאוש בעולם, ומכל מצב אפשר לצאת על ידי חיזוק נכון[17]. וכן הוא מעורר מאד על זכירת התכלית, שסוף כל אדם למיתה ואין שום תכלית בעסקים שבני אדם מבלים בהם את ימיהם, אבל לא לחשוב על כך בצורה מחלישה ומעציבה, אלא להיפך, לזכור את התכלית הנעימה והמשמחת שלשמה באנו לעולם, שהיא להתענג על ה' ולזכות לחיי העולם הבא, ולכוון את כל החיים לשם.
ויש עוד נושאים רבים וחשובים מאד שתופסים מקום חשוב בתורת מוהר"ן, כגון ערכם של הרצונות והכיסופים, התחדשות תמידית, תמימות ופשיטות, ביקוש אמת, שמירת הברית ודרכי תיקון לזה, כיצד לחיות חיים של תשובה תמידית יחד עם המעידות והכשלונות, כיצד לברוח משקרי העולם הזה, מתאוות כבוד ופרסום, מתאוות ממון ושליטה, מתאוות האכילה, כיצד לזכות להרגיש את הנועם שבשבת ומועדים, כיצד לזכות לקדושת ארץ ישראל, אבלות על החורבן קימת ותיקון חצות, ועוד ועוד.
'כלליות נפלא מאד'
מאז חורבן בית המקדש שהתקיימה בנו הגזירה הנוראה (איכה ב, ט) 'מלכה ושריה בגוים אין תורה', נשמת היהדות הולכת ומתפלגת, הולכת ונקרעת לקרעי קרעים. היהדות היא קומה שלימה שכלולה מאברים רבים הקשורים ביניהם בקשר חי, וכאשר היא מופיעה באופן הזה היא בונה את היהודי ומביאה אותו לשלימות קומתו הרוחנית. אולם לדאבון הלב, עקב הגלות הקשה שאנו נתונים בה, גלות הגוף והנפש, היהדות השלימה רחוקה מאתנו, וגם אם אנו מנסים לתפוס חלקים נרחבים ככל היותר מן היהדות ולהשתלם בהם, מכל מקום עדיין אין אנו יודעים כיצד לחבר ביניהם ולהפוך אותם למארג אחד חי, ולא לדברים סותרים שכל אחד מושך אותנו לכיוון אחר. ומה גם שחלקים אחרים שגם הם חשובים מאד, פעמים רבות נעלמים מאתנו לגמרי.
היהדות השלימה מלאה בדברים שנראים כסתירות וניגודים כאשר חסרה הנשמה הפנימית שמחברת אותם, ושאלות קשות מנקרות בלבו של עובד ה' בן דורנו המחפש את דרך השלימות. להלן כמה דוגמאות מהם:
יש לנו את תורת הנגלה וההלכה הפסוקה שמעמידה אותנו על קרקע מוצקה של חוקיות וקביעות, הגדרות ודינים, אולם יחד עם זאת יש לנו רוח השואפת לקרבת ה', קירבה מהותית שהיא מעבר לחיובים, לפעולות, לחוקים ולדינים. אולם מי ילמד את נפשנו את סודות התפילה, ההשתוקקות, הגעגועים והכיסופים, הסערה והמנוחה? האם מלימוד ההלכה בלבד יצמח כל זה? או שמא עלינו להשתיק את הקולות הללו, ולהשתמש רק בשכל קר בעבודת ה'? ואם לאו, כיצד יוכלו להתקיים שניהם כאשר איננו מוכנים לוותר על שום צד?
היינו רוצים לקיים את כל התורה מתוך תמימות ופשטות, להאמין בה', בתורה, בחכמי כל דור ודור באמונה פשוטה וחזקה, אולם יחד עם זאת אנו רוצים גם להתחכם ולהבין כל דבר, להרחיב את תחומי המחשבה וההגיון אל כל מה שניתן להבין ולהשיג, ופעמים רבות החלק ה'למדן' שבנו משתק את החלק ה'תמים' שבנו, וכיצד יתקיימו יחד שני הכוחות הללו, כיצד נדע לנתב כל כח למקומו הנכון מבלי לשתק את הכח האחר החיוני גם הוא להתפתחותנו הרוחנית?
יש בנו כח מוסרי, וגם ספרי מוסר ויראה, עמם אנו מבקרים את עצמנו ומשתדלים לשפר, אולם כיצד המוסר לא יגרום לנו לראות את עצמנו רעים וחסרי תקוה, ולהביט על עצמנו ועל סביבתנו בעין שלילית?
אנו רוצים להתקדם בכל תחום בעבודת ה', ומוכנים גם להתאמץ ולהשקיע בזה, אבל מצד שני אנו רוצים גם לחיות חיים נעימים, לזכות 'להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו', האם ניתן בכלל למצוא את התענוג על ה' בעולם הזה, או שמא עלינו לוותר על החיפוש הזה ולקבל על עצמנו את עול העבודה הקשה בלבד?
אנו רוצים לחיות חיי תורה, אבל מצד שני יש עולם שמושך לצד השני, וככל שהעולם הופך ליותר מפתה כך אנו מתעייפים מהמלחמות התמידיות, בנוסף על כך אנו מרגישים חלושים ומפוחדים, ולכן אנו בורחים מהמוסר הקשה והחזק, אבל מצד שני אנחנו לא רוצים ליפול... האם יש דרך שמתאימה לבני דורנו חלושי הנפשות, דרך שיכולה להעלות אותנו מעל הפיתויים של העולם הזה בלי שנבלה את ימינו במלחמות מתישות?
שאלות אלו ודומיהם מעסיקות את עובדי ה' בדורנו, שלא תמיד מוצאים להם מענה.
ודווקא בן תורה שמשתדל לעבוד ולעלות בתורה ולומד גם מוסר וספרי מחשבה, יודע יותר מכולם כמה קשה לחבר בין כל העולמות שנכללים בתורה שנראים לעתים כל כך מנוגדים. וגם אם יצר לעצמו איזו מסגרת שבה הוא מתגדר ומשתדל לחבר את הקצוות, לא תמיד הוא יודע כמה חלקים חשובים בתורה נעלמים ממנו לגמרי. מה בן תורה בדורנו יודע על עולם הנגינה דקדושה ועל התועלת שאפשר להפיק ממנה לעבודת ה'? מה הוא יודע על עולם הקבלה ופנימיות התורה, ואם למד ויודע קצת, האם הוא גם יודע כיצד הדברים קשורים אליו, ומה הוא יכול להפיק מהם לעבודת ה' הפרטית שלו? ומה הוא יודע על סוד מציאות הצדיקים הגדולים, ועל הקשר שיש לנו אליהם? והאם הוא חושב שיש לו קשר לאבילות על החורבן ולהרגשת צער השכינה? ועוד ועוד.
מענה מופלא לכל זה נמצא בדרכו של מוהר"ן. דרכו של מוהר"ן איננה דרך במובן הרגיל שלוקחים ענין מסוים ומדגישים אותו במיוחד, אלא היא דרך כללית מאד שמעמידה את כל המארג העדין והמורכב של עבודת ה' כחטיבה אחת שיש בתוכה קשרים רבים לאין מספר בין כל החלקים, וכל חלק קשור עם חלקים אחרים ומביא אליהם, כמו שרואה כל מי שפותח ליקוטי מוהר"ן כיצד הנושא של ה'קשרים' בולט שם מאד, וכמעט בכל תורה מהתורות הארוכות מופיעים קשרים רבים בין ענין לענין שזה מביא לזה וזה לזה (כמו שעמד על כך רבי נתן בהקדמת ליקוטי מוהר"ן, וכן בהקדמת ספר המידות בעניין הקשרים שבין המידות), והקשרים הללו מדגישים את הכלליות של הדרך ששופכת אור על כל חלקי עבודת ה', ומאפשרת לכל אחד ואחד לקיים את כל התורה כולה טוב יותר לפי מדרגתו ומצבו. בתורתו של מוהר"ן אנו גם לומדים על כל חלקי העבודה, וגם מקבלים ציור נכון כיצד כל החלקים הללו אמורים להשתלב יחדיו, כמובן איש איש כפי שורש נשמתו, הרכבת מידותיו, וחלקו בתורה.
מוהר"ן לוקח את כל חלקי התורה והופך אותם באופן מופלא מאוד לדבר חי ומחובר, דומה הוא למנתח אמן שכל פרטי הפרטים של הגוף נהירים לו, שלוקח אברים וגידים ומחבר אותם לגוף אחד שלם. אצל מוהר"ן השכל מתחבר עם הרגש, התורה עם התפילה, החכמה עם המעשים, וההשכלה עם התמימות, הדרישה העצמית עם ההתחזקות, ההתחדשות עם הקביעות, השמחה עם היראה, הפשטות המעשית עם ההרגשים העמוקים וההסתכלות העמוקה והרחבה על התורה האדם והעולם, ועוד ועוד.
וכמובן שכדי לזכות לכל זה צריך לימוד וחיפוש בתורתו, ולא הכל מתגלה לאלתר ובנקל, אולם כל מי שנכנס לעומק תורתו של מוהר"ן וצירף את הלימוד עם קיום העצות ובעיקר תפילה בהתבודדות, יוכל להעיד שמצא שם פתרונות נפלאים למבוכות שהציקו לו במשך שנים ולא ידע כיצד לפתור אותם, ומכח לימוד תורתו של מוהר"ן יחד עם הקשר הפנימי אליו, זכה למצוא את שביקשה נפשו.
ולכן דרכו של מוהר"ן היא דרך נחוצה ומועילה הן לאנשי הדעת ומבקשי השלימות, והן לאנשים פשוטים. אנשי הדעת מוצאים בה דרך עמוקה וחובקת עולם שמצד אחד אינה מגבילה את המעוף והכישרון, אולם מצד שני היא מחברת אותם אל המציאות הפשוטה ואל הלימוד וקיום המצוות בפשטות, ומגלה לפניהם מרחבים אין סופיים שאפשר להתקדם בהם, יחד עם כלים מועילים להתקדמות בכל תחום, כשהכל מלווה באור וחיות ונעימות של קירבת ה' ודבקות בצדיקים. והאנשים הפשוטים מוצאים בה את הנעימות והשמחה והפשטות המעשית, המלווים בחיבוק חם ואוהב ותומך של צדיק גדול שלוחש באוזניהם לחישות של עידוד, ומגלה להם כמה הם אהובים ורצויים לפני הקב"ה.
ולכן באמת אנו רואים דבר פלא שכל אחד מוצא את מקומו בברסלב ללא הבדל חוג ועדה, רמה שכלית ורוחנית, אנשי המזרחי חושבים שמוהר"ן הוא כמותם וכל עניינו הוא ארץ ישראל וכו', הקנאים מוצאים גם כן את שיטת קנאותם לאורך כל הליקוטי מוהר"ן, מקובל בטוח שליקוטי מוהר"ן הוא רק למקובלים, ואילו חסיד מוצא בליקוטי מוהר"ן כזו אש של חסידות, וליטאים רואים בליקוטי מוהר"ן את העומק העצום, עד שנראה לפעמים שמוהר"ן היה ממש ליטאי, בני עלייה מוצאים בו דרכים נפלאות של עלייה למדרגות שבכלל לא חלמו עליהם, וכאלו שרחוקים עדיין משמירת תורה ומצוות כראוי מוצאים בו חיזוק נפלא ודרכים כיצד להתקדם בהדרגה במצב שלהם ולא להתייאש מכל וכל, כאשר ידוע כל זה בעולם למי שמכיר אנשים מציבורים מגוונים[18]. והאמת היא שכולם צודקים, כי מוהר"ן מדבר לכל אחד בכל מדרגה שהיא, וכלשון רבי נתן[19]:
'כי כל דבריו זכרונו לברכה הם כלליות גדול, וכל תורה ותורה כלול מכל התורה כולה, ומכל בני אדם שבעולם בכל דרגה ודרגה, מן תכלית קצה העליון עד תכלית קצה התחתון. הינו שעם כל תורה ותורה ושיחה שלו יכול לעבוד את השם יתברך הגדול במעלה בתכלית המעלה, וכן אפילו הקטן והפחות בתכלית דיוטא התחתונה יכול גם כן לשוב להשם יתברך ולמצוא עצות לנפשו על ידי אותה התורה בעצמה. כי הם כלליות נפלא מאד'.
המענה לתחלואי הדור
נדמה שאם תשאל חסיד ברסלב: מהי ברסלב בשבילך, התשובות יהיו רבות ומגוונות כמספר הנשאלים, כל אחד יספר על נקודה אחרת שבה דרך ברסלב מאירה את חייו, כי כמו שאמרנו דרכו של מוהר"ן היא כללית מאד, ומאפשרת לכל אחד ואחד למצוא בתוכה את מקומו. אולם נקודה אחת כללית תחזור אצל כולם במלים שונות, והיא שבברסלב יש אור, שמחה, חיות, טעם, קירבת ה', תענוג.
מהו סוד הענין?
מוהר"ן מלמד כיצד לראות את הטוב שבכל דבר, בהנהגת הקדוש ברוך הוא, בתורה, בעצמנו, באלו שסביבנו, ובכל העולם כולו. הוא מלמד שהקדוש ברוך הוא אבא טוב ורחום שכל רצונו להיטיב, והוא מבקש את טובתנו הנצחית ורוצה תמיד לעזור לנו, והתורה היא סם חיים, משמחת, מחיה, מאירה, ומקרבת אל ה' יתברך באופן של 'להתענג על ה'', וגם אנחנו מלאים בטוב ורק נוטים להתעלם ממנו ולהסתכל רק על הרע, וגם החיים שלנו מלאים באמת באור ושמחה, אם רק נרצה לחפש אותם ולחיות אתם ומתוכם. ומי שהולך בדרך הזו מתמלא ברוח חיים ונפשו מתרפאת אט אט מכל תחלואיה ומכאוביה, וגם כל החיים עוברים למהלך רוחני יותר, כי כשיש חיים שמחים ברוחניות לא מחפשים תחליפים בגשמיות, ומוהר"ן נותן דרך שמביאה למקסימום שמחה והנאה נפשית ורוחנית, ומינימום השתמשות בהבלי העולם הזה ושקריו המדומים.
ולכן כל מי שמסתכל על דורנו במבט מעמיק וגם מכיר לעומק את תורת מוהר"ן, רואה כיצד תורת מוהר"ן מהוה כיום תשובה לניסיונות הדור, כי בדורנו העולם הפך לצבעוני ומפתה יותר מאי פעם, ויחד עם זה חוליי הנפש הולכים ומתגברים, השקר הדמיון והטשטוש משתלטים על כל פינה בנפש, יחד עם חולשה יאוש ורפיון, יסורי-נפש מודחקים ופחדים. ומחמת צמצום הדעת והנפש, גם תורתנו הקדושה שאמורה להציל אותנו מכל זה נתפסת אצל רבים כמערכת חוקים יבשה ונוקשה שאין בה טעם וחיות, או כמסגרת קהילתית ושמירה על מחויבויות חברתיות, ואמנם ב"ה יש מסגרות חזקות, אבל לפעמים הם תופסות את המקום של התוכן והחיות, ונפשם של רבים הולכת ומצטמקת בתוך המסגרות, עד שהרבה מתוכנו כבר לא מאמינים שהתורה הקדושה אמורה לתת לנו פתרון אמיתי לבעיות שלנו. ממש מתבקש שהקדוש ברוך הוא יתן לנו מענה שיכול לעמוד כנגד זה, והדבר הזה שיותר ויותר בדורנו הולכים ונחשפים אליו הוא תורת מוהר"ן.
הניגון
כל זה ברובד של הפשט, אולם יש בתורת מוהר"ן כח להאיר את הנפש גם ברובד עמוק יותר שאינו ניתן להבנה בשכל מגושם. סיפר לי ידיד שהראה פעם לחברו מימי הישיבה, אברך תלמיד חכם בעל מוסר ועובד ה', איזה ספר מלוקט ממאמרים שונים של מוהר"ן ותלמידו רבי נתן בנושאים שונים, לאחר מספר שבועות פנה אליו ידידו ואמר לו: עיינתי בספר ולא מצאתי בו חידושים מיוחדים שלא ידעתי, אולם שאלה לי אליך, ואבקש שתענה לי עליה תשובה מובנת ולא מתחמקת, מדוע כאשר קראתי את הדברים הללו הרגשתי שהם מדברים לי ללב יותר מדברי מוסר אחרים?
נדמה שהרבה מאלו שנחשפים לתורת מוהר"ן יכולים להזדהות עם תחושה זו, שיש בדברים משהו שחודר ללב יותר מדברים אחרים. גם כותב השורות יודע על עצמו שדברים רבים שידע קודם לכן ואפילו בירר אותם היטב, התיישבו פתאום על לבו והאירו את חייו רק לאחר שקיבל את הדברים אצל מוהר"ן, וקשה מאד להצביע על הסיבה, האם זה קשור לתוכן, או אולי לסגנון שבו כתובים הדברים, או למשהו אחר?
יתכן שהתשובה הכי מדוייקת על כך היא מה שמוהר"ן עצמו כבר אמר בענין זה[20]: 'אנחנו דומין כמו מי שמנגן, והעולם מרקדין, ומי שאינו מבין ושומע את הניגון היא פליאה בעיניו מה הם רצים אחריו ומה הם מרקדין, כך היא פליאה אצל העולם על מה אתם רצים אחרי'.
בעל התניא אמר שהניגון הוא קולמוס הלב, ניגון הוא דבר שאי אפשר להסביר אותו בשכל ובמלים, אבל ניגון טוב יש לו כח לחדור ללב ולהחדיר אליו מסרים יותר מאלף שיחות ודרשות. וגם המילים עצמם, כח ההשפעה שלהם תלוי בניגון שבו הן נאמרות, כידוע. ולתורת מוהר"ן יש ניגון מיוחד שאי אפשר להחליף אותו בשום ניגון אחר, ניגון שיש לו כח לחדור גם ללבבות אטומים שאינם מתעוררים מניגונים אחרים, ומי ששומע אותו דרך הספרים והתלמידים ומתחבר ל'תדר' שלו, הוא גורם לו פשוט לרוץ אחריו[21]. ענין זה קשור כמובן לכח הצדיקים, שהוא כח שמעבר למלים ולתכנים, אלא הוא כח של השפעה שבאה מרוחו של הצדיק שמתפשטת בספריו, וכמו שעוד נדבר על כך בשיחה אחרת[22].
[2] השווה לדברי הפרי עץ חיים שער התפילה ז המובאים בספר התניא קונטרס אחרון ד שבעקבתא דמשיחא עיקר הבירור נעשה על ידי תפילה.
[3] כדברי הגמרא נדה ע, ב שהן לענין לימוד התורה והן לענין עושר, העיקר הוא בקשת רחמים מהקדוש ברוך הוא.
[5] ראה להלן בשיחה בענין שמירת ההלכה.
[6] ראה הקדמת רבי נתן לליקוטי תפילות. והחיבור הזה שבין תורה לתפילה אינו מהדברים הפשוטים כלל, ורבים נופלים בזה ונתקעים בצד אחד בלבד, ובמשנת מוהר"ן יש דרך סלולה כיצד לזכות לתורה ותפילה המחוברים יחד. וראה בענין זה בשיחה העוסקת בענין לימוד התורה.
[8] התורות המרכזיות שקשורות לנושא הם התורה הידועה 'אזמרה' בליקוטי מוהר"ן קמא רפב, והתורה 'איה' בליקוטי תניינא יב.
[10] שיחות הר"ן רצט, עלים לתרופה מה.
[11] המבוארת בליקוטי קמא רפב, ובמקומות רבים בליקוטי הלכות, ובכל הספר עלים לתרופה.
[12] ליקוטי מוהר"ן קמא טו, קסט, ועוד.
[15] כמבואר בליקוטי מוהר"ן קמא לד ששלושת הנקודות שעל ידם שוברים את הכיסויים שעל הלב הם דיבור בינו לבין קונו, דיבור בינו לבין חברו, ולקבל מהצדיק שהוא הנקודה הכללית של כל ישראל (ונקודה זה תתבאר בהמשך בשיחה על 'התקשרות לצדיקים'). ומקובל מרבי לוי יצחק בנדר ז"ל שתורה זו היא המפתח של דרך מוהר"ן, ומי שהולך עם התורה הזו נקרא 'חסיד ברסלב'.
[17] משיבת נפש פו, עלים לתרופה קעט.
[18] בשיחת חברים בין כמה בני עלייה מהציבור הליטאי שזכו לטעום מאור תורתו של מוהר"ן, ודיברו על כך שעל ידי ההתקרבות למוהר"ן זוכים לקיים למעשה מה שלמדו בישיבות, סיפר אחד מהחברים שבהיותו באומן בראש השנה (ששם כידוע מתקבצים מגוון עצום של יהודים מכל החוגים והעדות והמדרגות הרוחניות) ראה קבוצה של תימנים מסורתיים, עם הלבוש התימני וכו', שמדברים אודות החשיבות של שמירת המסורת התימנית ללא כל שינוי וסטייה. בסיום השיחה התפלא באוזני אחד מהם, כיצד תימנים מסורתיים כמותם התקרבו לאדמו"ר מאירופה, והאם אין בזה סטייה מהמסורת התימנית? הלה השיב לו בתמיהה: מה אתה מדבר, מי שרוצה להיות תימני אמיתי יתקרב למוהר"ן מברסלב...
[21] ראה ליקוטי מוהר"ן (קמא ע) בענין כח המושך של הצדיק.
[22] בספרי קבלה מבואר שהניגון שייך לרובד הגבוה ביותר בעולם הרוחני, והסדר הוא מלמטה למעלה: אותיות, תגים, נקודות, טעמים [ניגון], ומבואר בתיקוני זוהר ששורש הניגון הוא בעולם הכתר, שמשם בא החלק העליון ביותר של הנשמה שנקרא 'יחידה', ומוהר"ן שזכה להשיג השגות מבחינת היחידה כמבואר בחיי מוהר"ן (אות רסז), זכה להשיג גם את סודות התורה במדרגה של 'טעמים' שהוא סוד הניגון, והלביש בתורה שגילה משהו מהניגון הזה (אמנם לא את כולו אלא רק מקצתו, מה שיכל והורשה להוריד ולגלות, וכמו שאמר בחיי מוהר"ן (אות שמ): 'העולם לא טעמו אותי כלום עדיין. אלו היו שומעין רק תורה אחת שאני אומר עם הניגון והריקוד שלה, היו כולם בטלים בביטול גמור. היינו כל העולם כולו אפילו חיות ועשבים וכל מה שיש בעולם, הכל היו מתבטלין בכלות הנפש מוגדל עוצם התענוג המופלא והמופלג מאד מאד', ומזה נובע הניגון המיוחד שאנו חשים בתורתו של מוהר"ן.
